פרה תמימה – רק תמימות!

הדממה שהשתררה פתאום, הפחידה אותו. עד לפני רגע רעשו-געשו המכונות הכבדות סביבו כשהוא לא פוסק מלהתרגש מאשר רואות עיניו. כפרי בן כפרי היה, ומעולם לא הזדמן לו לראות בית חרושת במימדים כאלה…

הפלא גדל בעיניו שבעתיים, כאשר הבחין שהכול פועל ללא מגע יד אדם… זה היה למעלה מהשגתו. הוא נותר רתוק למחזה הנפלא שנגלה לפניו. עד שלפתע דממו בבת אחת כל המכונות.

הוא לקח מוט ברזל מזדמן והתחיל להכות במרץ בצד המכונה; הן כך רגיל הוא כל עת שאחד מגלגלי עגלת החציר שלו נשמט ממקומו – שהוא מכה בו בעוז והוא חוזר לפעול…

אך באותו רגע נשמעו מהקומה העליונה זעקותיו של בעל המפעל שיחדל מההרס שהוא ממיט על המכונות. לשמע הצטדקויותיו של הכפרי כי הוא רק רוצה לתקן את המכונות, התחיל לצחוק על כורחו: "וכי נסתרה בינתך? אינך יודע שהתקלה קרתה בלוח הבקרה שמפעיל את המכונות?!"

קצר-דעת הוא איכר זה, אין לו עסק בנסתרות. הוא עולה וממשש את מסך לוח הבקרה ונוהם מתחת לשפמו העבה: "אני לא מסוגל להבין, מה הקשר בין ההבהוב על המסך שעומד רחוק מהמכונות, לבין מכונות אדירות אלו? זה פשוט לא יתכן"…

* * *

כל 'ארבע הפרשיות' שאנו קוראים בחודש אדר, קשורים ואחודים במלחמת עמלק, הניטשת בכל עוז בדורות האחרונים שלפני הגאולה השלימה.

חז"ל תיקנו לנו את קריאת הפרשיות האלה, כחלק מן המלחמה באוייב המר הזה. קריאת פרשת 'פרה אדומה' מכוונת לפגוע בכוח העיקרי שבו משתמש שונא זה.

"'ראשית' גויים עמלק" – פגיעתו העיקרית היא ב'ראש'; הוא מכניס שיבוש קטן במוח היהודי, הפגיעה כמעט ולא ניכרת, אך תוצאותיה קשות ביותר.

השיבוש במוח מכונה בפיו של רבינו הקדוש 'חכמות'. זוהי אבן נגף שהורסת את האמונה התמה והפשוטה השומרת על האדם שלא יכשל לעולם, ככתוב "הולך בתום ילך בטח" (משלי י, ט).

'חוכמות' אלה גורמות לאדם – המאמין אפילו – לפרש לפי שכלו דברים הרי-גורל, כמו למשל: מהו ערכו של יהודי, כמה שווה עבודתו הרוחנית האישית, כמה שווה העבודה הרוחנית של זולתו, מה הסיכוי שהוא יצליח להשתנות לטובה, ועוד כהנה לרוב.

בעוד שעל כל השאלות הללו ישנה תשובה אמיתית אחת – זו שבאה ממרומים והצדיקים גילו אותה – וכל שאר התשובות הן השערות גרידא – עם זאת יש להשערות השקריות הללו ברק מסנוור; הן נתפסות בעיני האדם המדמיין אותן כחַכָמות מאוד, והוא רואה את עצמו חוקר שיורד לעומקם של דברים ולא סתם פתי מאמין…

כל חלקיק מהחכמות הללו, גורם נזק בל יתואר; נקודה קטנה מ'חוכמה' שכזאת, מסוגלת להצמיח הרבה מידות ותאוות רעות באדם.

כך אומר רבינו הקדוש (בליקוטי מוהר"ן ח"א לה-א): "כשאדם מכניס בתוך שכלו הקדוש חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדושת שכלו, ועל זה השכל מתלקטים ומתחברים כל המדות רעות ומגונות"!

האדם אינו תופס את עוצמת הרעל של ההיגיון העצמי שלו כאשר הוא מתבקש להכריע מה ערכו ומַהן סיכוייו הרוחניים. הוא לא יכול לקשר בין כישלונותיו, לבין אותו 'שכל' שעל פיו הוא שופט את עצמו.

בקיצור, הוא לא קולט שכל פגיעה ב'לוח הבקרה'-המוח גורמת לחורבן נוראי. לא יועילו כאן כוח ועוצמה; יש צורך לתקן את השורש במוח, את הגורם לכל הכישלונות.

פרה אדומה ניתנה כחוק – "אין לך רשות להרהר אחריה" – ודווקא משום כך היא מטהרת. ולמה? משום שטומאת מת נובעת מהפרדת השכל האלוקי המחייה את הגוף – מהלבוש החיצוני שלו, היינו הגוף. כך נותר הגוף בלי חיות רוחנית כלשהי ונהיה טמא.

הטהרה מכך היא על ידי 'פרה אדומה תמימה' – רק התמימות – שעניינה אמונה ללא עוררין – היא היא התרופה המועילה נגד חוכמותיו המרעילות של עמלק, שהם היפך השכל האלוקי.

באפר הפרה גם עירבו את אפרן של עץ הארז, האזוב ושני התולעת, שרומזים לצורך של האדם הטמא להשפיל את גסות הרוח שלו, הגורמת לו ללכת שבי אחרי שכלו העצמי.

רק כך, רק בתמימות, ניתן להיטהר מאותו רעל עמלקי ולהתכונן לגאולת הנפש, שהיא גאולת מצריים הפרטית של כל יהודי, שאמורה להתרחש בנבכי נשמתו בחג הפסח.

(עפ"י ליקוטי הלכות, פיקדון ד)