"כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ"

ימי הפורים קרבים ובאים, קדושת מרדכי ואסתר קרבה ובאה, פורים חדש בא לעולם, קדושות נוראות ותיקונים עצומים שעוד לא היו עדיין בעולם.. והימים האלו נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה, בהתגלות חדשה ונפלאה שלא כדוגמתה, ביתר שאר ויתר עוז…

שבת שקלים – זה ה'קול קורא' הראשון, ההתנוצצות הראשונה של ימי הפורים הנשמעים ועולים מקול הקריאה המתעוררת מפרשת השקלים, וכאשר ב'אחד באדר משמיעין על השקלים', הרי שבאורם ועוזם של שקלי הקודש הללו אנו נכנסים אל הקדושה, "משנכנס אדר מרבין בשמחה", בשמחת עולם על ראשינו ותחילת קדושתינו.

והנה כבר התגלה בעולם סודם של ימי הפורים, פורים ממש, כפי שהם בעצם מהותם, מה שהחל והואיל לגלות אור האורות, רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, ופתח פיו בחכמה עילאה דעילאה: "כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, שֶׁהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְעַכְשָׁו וְכוּ'. וּפָסַק בְּאֶמְצַע וְלֹא סִיֵּם דְּבָרָיו"…

ואולם החרה והחזיק בכנפיו תלמידו נאמן ביתו, מורינו רבי נתן, והשלים את דבריו וסודו: "וּמִתּוֹךְ דְּבָרָיו הֵבַנְתִּי שֶׁעַכְשָׁו הַהַתְחָלָה מִפּוּרִים, שֶׁהוּא מְחִיַּת עֲמָלֵק, שֶׁהוּא עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" וּ"מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" עַד דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל"… (הלכות ברכת הריח וברכת ההודאה הלכה ד , כה).

ומעתה, אם כל ההתחלות הם מקדושת הפורים, הרי שקדושת שבת שקלים היא התחלת ההתחלות, משבת קודש זו מתחיל לבקוע ולזרוח באור יקרות אורם הזך של ימי הפורים הקדושים והנוראים הבאים עלינו לגאולה ולישועה.

* * *

כי סוד ה'מחצית', מחצית השקל, והתיקונים הנשגבים שנעשים על ידיהם הוא סוד נעלם מסתרי הבריאה, דבר שאבות העולם מצוקי ארץ ואפילו משה רעיא מהימנא נתקשה בו, עד ש"הראהו מטבע של אש ואמר לו – כזה יתנו".

ואת הסוד הזה הולך ומגלה אור פני יהושע, אור הלבנה הנחצית ונסתרת כל הזמן מחדש, אשר לו נגלו נסתרות, מזיו והוד מקיפי האור שבעתיים אור פני משה רבו הנשפעים עליו בכל עת ועת, ואשר כל קדושת הפורים נמשכת על ידו, בסוד הנרמז "עיירות המוקפות חומה מימות יהושע בן נון", ובהלכתא רבתא דיליה, בהלכות תפילת המנחה הלכה ז' גילה סוד ה'חצי' וה'מחצית'.

שם חושף הוא בזרוע ידו ועוזו ומאיר לארץ ולדריה עליה עד היכן עולה ומגעת קרבנות המחצית, כי בעוד כל הקרבנות באות שלימות, קרבן מנחה עשירית האיפה, היא מנחת העני הבאה חצויה וקריבה בשפלות והכנעה בחלישות ובלב נשבר ונדכא, ומחמת זה היא עולה עד למעלה למעלה והיא הרצויה והעליונה ביותר המעלה את כל הקרבנות.

"וְזֶה מְרֻמָּז בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ 'וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָם בָּאִים חֶצְיָם וְזֶהוּ בָּאָה חֶצְיָהּ' וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ גַּם מְעַט הַתְּפִלָּה הָעֲנִיָּה וְהַדַּלָּה בְּחִינַת מִנְחַת עָנִי עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁבָּאָה בְּדַלֵּי דַּלּוּת וְכוּ', גַּם מְעַט הַתְּפִלָּה הַדַּלָּה הַזֹּאת אֵינָהּ בָּאָה בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם בִּבְחִינַת חֶצְיָהּ וְכוּ', כִּי מְעֹרֶבֶת בְּמַחֲשָׁבוֹת מְקֻלְקָלוֹת הַרְבֵּה וְכוּ' שֶׁבְּוַדַּאי אֵינָהּ רְאוּיָה לַעֲלוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן זֶהוּ הַמַּעֲלָה שֶׁל בְּחִינַת תְּפִלָּה לְעָנִי שֶׁהִיא בָּאָה חֶצְיָהּ, כִּי אֵיךְ שֶׁהִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַחֵם וּמְקַבְּלָהּ, מֵאַחַר שֶׁמַּרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וּמִתְגַּבֵּר לְהִתְפַּלֵּל וְלָשׂוּחַ אֵיךְ שֶׁיָּכוֹל מִתּוֹךְ מְרִירוּת דִּמְרִירוּת עֲנִיּוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְכוּ'.

 * * *

כי על כן, כדי שיכנסו לפני ולפנים האורות הנשגבים של ימי הפורים, כדי שיופיעו עלינו מרדכי ואסתר במלוא הדרת קדושת שמחת שמחתם, כדי לזכות להתבשם מריח בשמיו נועם נעימותו של רוח אפינו משיח ה', מוכרחים להקדים את נתינת השקלים, לשקול ולחצות את עצמינו ואת עצמיותינו עד דכדוכה של נפש, לבטל את מציאותינו לנוכח זולתינו עד כלות ולהיכלל ולהתחבר אל כלל הנפשות ברשפי אהבה ורעות ללא שיור.

וככל שמתפוררת הישות והמציאות לפרורי פירורים, והאדם מכיר בעניותו ואפסיותו באמת ושש ושמח ומייקר כל פירור ופירור של רצון דקדושה, כך יותר ויותר הולכת ומתגלית ונשפעת אור והארת קדושת פורים בעולם.

וכל זאת ועוד, מאותם חצאי השקלים שנשקלים על ידי כלל נשמות ישראל וניתנים אל ידיו של משה, מהלב החצוי הנשבר לרסיסים אבל יחד עם זה הוא כוסף ובוער כאש להשם יתברך, מנתינת הלב הזה "מהמטבעות של אש" בונה משיח ה' את מקדש ה', משכן השכינה, ובהם הוא מצרפם ומאחדם בשורשם העליון בבורא יתברך באחדות גמורה בקשר אמיץ ונצחי שלא יפרד לעולם.

ומקדושתם העליונה של מחצית השקלים הללו משם אנחנו שואבים את מקור הכוח העוז והגבורה את אש הקודש להתחיל ללחום את מלחמת ה' למחות את זכר עמלק, להכניע את קליפת המן האגגי. אשר כל שורש אחיזתו ויניקתו היא מהפירוד והפיזור, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". כשהנפשות פונות כל אחד לדרכו ואינם מסבירות פנים זה לזה, כשכל אחד ואחד בונה במה לעצמו הולך ומתגדל רחמנא לישזבן המפריד והנרגן הגדול, ומחשבותיו ממלאות את החלל.

ואז מנסה גם הוא לשקול את שקליו על ידי עושי המלאכה, להשליט ולנשא את תאוותיו ותועבותיו בעולם עד כדי להשמיד ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד.

אבל איש בער לא ידע, כי צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, וכבר קדמו שקליהם של האיש רב החסד עליון למלכי ארץ המתנשא לראש בעטרת זהב גדולה, אשר יחד עם תלמידו הגדול נאמנו אסתר הנלקח לבית אחשוורוש, לוחמים להכרית והכניע את ראשית גויים עמלק, להוציא את הניצוצות שבעלו מפיו, להפוך הכל לטובה את הירידות לעליות והעוונות לזכויות, וליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר.

* * *

"וּבִשְׁבִיל זֶה אָנוּ מַתְחִילִין עַכְשָׁו מִקְּרִיאַת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים, כִּי עַכְשָׁו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא מִפּוּרִים. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵרִמְזֵי דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל.

"נִמְצָא, שֶׁעַכְשָׁו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הוּא מִפּוּרִים. וְהַתְחָלַת הַנֵּס וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל פּוּרִים אָנוּ מַתְחִילִין מִפָּרָשַׁת שְׁקָלִים, כִּי בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים (שְׁקָלִים ב. מְגִלָּה יג:), כִּי עִקַּר הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים הָיָה עַל־יְדֵי הַשְּׁקָלִים שֶׁנּוֹתְנִין יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְגִלָּה שָׁם) עַל פָּסוּק (אֶסְתֵּר ג, ט): וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל, שֶׁהָמָן יִמַּח שְׁמוֹ רָצָה לְבַטֵּל הַכֹּחַ שֶׁל הַשְּׁקָלִים חַס וְשָׁלוֹם. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רָשָׁע, כְּבָר קָדְמוּ שִׁקְלֵיהֶם לִשְׁקָלֶיךָ וְכוּ'. (הלכות ברכת הריח וברכת ההודאה הלכה ד , כה).