וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ

אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם – נצליח (רש"י)

היהודי הכשר – מעלתו גבוהה אפילו ממלאכים ושרפים, וזאת משום שהוא נמצא בעולם הזה שמלא מניעות ומפריעים מלהתקרב לה' יתברך, שהם כל ההסתרות והפיתויים של היצר הרע, וכל מיני קשיים והפרעות שיש לאדם בעבודת ה', וכשהאדם מתגבר על הכל מעלתו נשגבה וחשובה מאד.

אבל איך באמת מתגברים על כל המניעות הללו, על ידי הרצון והחשק דקדושה, כי זה כלל, שכל דבר שהאדם חושק אליו באמת, בודאי יגיע אליו, ואין שום מניעה בעולם שתוכל לעמוד כנגד הרצון והכיסופין דקדושה, ואם רק יהיה רצונו חזק באמת לעבוד את ה' לא תהיה שום מניעה שתוכל לעכב אותו מלהשלים את חובתו בעולמו.

וזה היה חטאם של המרגלים, שבארץ ישראל מאיר במיוחד הרצון וההשתוקקות דקדושה, בבחינת "רצות ה' ארצך" (תהילים) וכמו שאמרו חז"ל (בראשית רה י"ג ב') "למה נקראת ארץ על שם הרצון", וכשרוצים לבוא לארץ ישראל אפשר במיוחד לזכות לרצון חזק ותקיף, לשבר את כל המניעות והעיכובים המפריעים לו.

ובזה כפרו המרגלים, שאמרו שהמניעות מלבוא לארץ ישראל כל כך גדולות, עד ששום רצון דקדושה לא יוכל לשבור אותם, ולכן הם בתחילה שבחו את ארץ ישראל שהיא כאמור בבחינת הרצון דקדושה, אבל סיימו "אפס כי עז העם" שהמניעות שהם הכנענים היושבים בארץ – אי אפשר לנצח אותם בשום אופן, ובכך גרמו בכייה לדורות.

אבל האמת היא כדברי כלב שאמר "עלה נעלה וירשנו אותה" אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות – נצליח, כי האמת היא שאין שום מניעה בעולם בשום אופן ואופן שתוכל לעמוד כנגד הרצון החזק של היהודי.

(על פי 'ליקוטי הלכות' ברכת השחר הלכה ה' אות ז')

"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת… אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"

צריך להבין מהי השייכות של יציאת מצרים למצות ציצית ?

והביאור, הוא, שיציאת מצרים שייכת בכל אדם ובכל זמן, וכמו שאמרו חז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שכל יהודי כשהדעת שלו מבולבלת ואינו זוכה לאמונה חזקה וברה, הוא נמצא בגלות מצרים, כידוע שגלות מצרים היו המוחין והדעת במצר ובדוחק, ולעומת זאת כשהאדם זוכה לבהירות האמונה ולדעת שלמה זו בחינה של יציאת מצרים שנאמר בה וידעתם כי אני ה'.

והנה מצות ציצית בכוחה לשמור על האדם מכל מיני טעויות וספקות וכמו שכתוב "וראיתם אותו וזכרתם … ולא תתורו אחרי לבכם ואחרי עיניכם".

ולכן נסמכה יציאת מצרים למצות ציצית, שעל ידי הציצית זוכה האדם לאמונה בהירה ולדעת דקדושה, שזו יציאת מצרים הפרטית שלו, בכל עת ובכל זמן.

(על פי 'ליקוטי הלכות' פסח הלכה ז' אות כ"ו)