"לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב ד)

"עמו – עם בעליו, אבל אם הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה, אם רצית לטעון טעון – פטור" (רש"י).

הצדיקים מרחמים על עם ישראל ועוזרים גם לרחוקים שבהם לצאת מחטאיהם ומההרגלים הרעים ולהתקרב להשי"ת, שעל ידי זה יזכו לחיי נצח.

אבל גם הצדיקים אינם יכולים לעזור אלא למי שהוא בעצמו רוצה ומשתדל לשוב לה' אך קשה לו. אבל מי שסומך רק על הצדיקים שהם יקרבו אותו, והוא בעצמו אינו משתדל כלל – לאדם כזה הם לא יכולים לעזור, כי האדם נברא כדי שהוא בעצמו ישתדל ויתאמץ לעבוד את השי"ת, ולא שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילו.

זה שמרומז בדברי חז"ל על מצוות טעינה, שאם רואים אדם שנתקע בדרך וחמורו רובץ תחת משאו, מצווה לעזור לו ולהקים עמו. אך זאת בתנאי שבעל החמור מסייע לו, אבל אם הוא אומר "הואיל ועליך מצוה, טעון אתה בעצמך" כי אז פטורים מלעזור לו.

(על פי ליקוטי הלכות, אבידה ומציאה ג טו)

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב ח).

אם אתה רוצה להתקרב להשי"ת ולשוב בתשובה, שים לבך למחשבות שלך, העסק עצמך תמיד במחשבות קדושות של תורה ויראת שמים, ואל תיתן למחשבות שלך אפשרות "לברוח" לכיוון לא רצוי.

אומנם טבע המחשבות שהן מתרוצצות כל הזמן ומושכות זו את זו, כמו גלים סוערים וגועשים, בכל זאת בידי האדם לעצור אותם, כמו שכתוב על הים: "ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך" (איוב לח יא).

דבר זה חשוב ביותר מכיוון שתיקון כל הפגמים תלוי בטהרת המחשבה, כמו שכתוב בזוהר: "כולא במחשבה אתברירו" [=כל הבירורים, התיקונים, נעשים על ידי המחשבה]. זאת ועוד, המחשבות הרעות הן הן יצרו הרע של האדם, כמו שכתוב "כי "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (בראשית ו ה) והן משפיעות על כל פעולותיו.

כך נלמד מהפסוק "כי תבנה בית חדש" – כשתרצה לבנות מחדש את בנין הקדושה שלך – "ועשית מעקה לגגך" – שמור את הגג שלך, את הראש, שלא יגלוש למחשבות אסורות – "ולא תשים דמים בביתך" – אז תינצל מ'דמים', מחטאים, כמו שכתוב (תהלים כו ט) "אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי". כי כשתשמור את המחשבה שלך, המעשים שלך יהיו שמורים.

(על פי ליקוטי הלכות, מעקה א)