מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב (ויקרא ו, יג)

צא ולמד… אלא כל הקרבנות אינם באים חצאים וזו באה חצאים הדא הוא דכתיב מחציתה בבוקר ומחציתה בערב (מדרש רבא צו יח)

כשיהודי מרגיש שהוא רחוק ממנו יתברך, ומעשיו אינם עולים יפה ובכל זאת הוא משתדל ומתאמץ לעשות רצונו יתברך כפי יכולתו, והוא מתחנן ומבקש שיזכה לשוב ולעשות רצונו יתברך – תפילה זו יקרה מאוד לפני הקב"ה כפי שאמרו חז"ל שקרבן מנחה שהעני מקריב חביב לפניו יתברך יותר מהפר המפוטם שמקריב העשיר, כמו שכתוב "נפש כי תקריב קרבן מנחה – כאילו מקריב נפשו"

יתרה מזאת, אפילו שתפילתו זו של העני איננה שלמה כלל, והיא מעורבבת במחשבות זרות ובבלבולים, היא אהובה ורצויה לפני הקב"ה, היות שעל כל פנים הוא מתחזק ומתאמץ לעשות את אשר ביכולתו כפי שאמרו חז"ל שקרבן מנחה שהוא קרבנו של העני שונה מכל הקרבנות בכך שהוא בא גם מחצית – חצוי ושבור

(עפ"י ליקוטי הלכות תפלת המנחה ז, מד)

אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ (ויקרא ז, יב)

כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה (מדרש רבה צו, ט)

כשאדם נמצא בטירדא או בצרה חס ושלום, אין דעתו מיושבת, ואפילו יסבירו לו שהכל בהשגחה ממנו יתברך והכל לטובה, קשה לו מאוד להפנים את הדברים, כי מצוקתו של האדם מערבבת את הדעת.

אבל באמת, גם בזמן הצרה חס ושלום אפשר למצוא הרבה חסדים וטובות שהקב"ה גומל עמו בכל זאת. וכמו שכתוב "בצר הרחבת לי" גם בצרה עצמה יש הרחבות. אם אפשר מנסים להסתכל על החסדים וההרחבות הללו, ומודים ומשבחים עליהם, מקבלים יישוב הדעת ומבינים שבעצם הכל ממנו יתברך והכל לטובה, כך שמתחזקים בביטחון בה' שהוא סגולה גדולה לישועה כמו שכתוב "והבוטח בה' חסד יסובבנו".

וזה עומק מאמר חז"ל שקרבן תודה קשור לישועה שתהיה לעתיד לבא כי כל הקרבנות בטלים חוץ מקורבן תודה כי קרבן תודה מביא את האדם להכיר את אמיתת חסדו והשגחתו יתברך גם בעולם הזה שמלא צרות וייסורים, ומנצנץ בו את אור הישועה שתהיה לעתיד לבא

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"ב ב)