וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים (בראשית ו, טז)

כשאדם רוצה להתפלל כראוי, אזי באים ומקיפים אותו מחשבות זרות, וטורדות את תפילתו, כמו שכתוב: "סביב רשעים יתהלכון כרום זולות לבני אדם" (תהילים יב), לאמור, שכאשר אדם עורך תפילה – שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו) – מסבבים אותו 'רשעים', בצורה של מחשבות מבלבלות.

אבל צריך לדעת, שבאמת גם בתוך הבלבולים האלה ישנם פתחי-מילוט, ואם רק ירצה אדם ויתאמץ לדבר את דיבורי התפילה בכנות, לפי מקומו ומדרגתו – יוכל להכניע את כל ההפרעות ולהתפלל כראוי.

זה שכתוב: "ופתח התיבה בצידה תשים" – היינו, שתיבות [= מילות] התפילה יפתחו לך פתח בתוך הבלבול שאופף אותך; וזה שנאמר: "בצידה תשים", כי הבלבולים הם מכוחו של עשיו שעליו נאמר "כי ציד בפיו", שהוא צד את האדם בפיו ומטעה אותו כאילו עכשיו אין לו אפשרות להתפלל כראוי בשום אופן – אבל ה'תיבה' של התפילה תשים לך פתח גם ב'צידה' הזה, ברגעים הקשים שהיצר מבקש לצוד אותך – גם אז תוכל לצאת למרחב.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א קיב)

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים (שם ו, ט)

– "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" (רש"י)

"כל ההתחלות קשות" (מכילתא, יתרו), בייחוד כשרוצים להתחיל להתקרב לה' יתברך, כי אז המעשים הטובים שעומדים לבצע, הם כמו לידה, ככתוב: "אלה תולדות נח" ופירש רש"י "עיקר תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים"; וכשם שיולדת קודם הלידה צריכה לסבול כאבים ולזעוק בכמה וכמה קולות, כך לפני כל שלב בעבודת ה' ניצבים בדרך מניעות רבות, הפרעות וקשיים.

בפרט כשאדם עומד להתחיל בכלל בעבודת ה', אז הוא כמו מבכרת, בלידה ראשונה, כאשר יסוריה קשים ביותר, ככתוב: "צרה כמבכירה" (ירמיה ד לא).

העצה היעוצה לכך היא: לא לשים לב לשום מניעה ובלבול, רק לשפוך את הלב לפני השם יתברך ולעשות כל שניתן בעבודת ה' בכל עת ובכל מצב.

אם אדם יתמיד בדרך זו – אזי יזכה לא רק להתחיל אלא גם לגמור. ללא ספק.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"ב ד ומח)