"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ל"ג א')

"בשביל שחטאו ב'אלה אלקיך ישראל', בשביל זה יסעו בני ישראל" ('עשרה מאמרות')

מי שאינו בוטח בה', נזקק לנדוד ממקום למקום לצורך פרנסתו וכדומה. לעומתו, מי שמאמין ובוטח בה', מקבל את כל צרכיו במקום, בלי טורח.

יחד עם זאת, הטלטול ממקום למקום מתקן את חסרון האמונה, כי על ידי חוסר אמונה גורמים לגָלות השכינה – כמו שאמרו חז"ל, שכשעבדו ישראל עבודה זרה הסתלקה השכינה מבית המקדש (יומא ט' ע"ב) – ועל ידי הטלטול בדרכים, מכפרים על הטלטול שנגרם לשכינה הקדושה.

זה שכתוב "אלה מסעי בני ישראל" – שכל הנסיעות הם בגלל – "אלה אלוקיך ישראל" – בגלל פגם האמונה, והנסיעות הללו גם מתקנות את פגם האמונה.

(על פי 'ליקוטי מוהר"ן' ח"א מ')

"אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ" (במדבר ל"ד י"ז)

חשיבותה של ארץ ישראל היא בכך, ששם מרגישים את השגחת ה' בכל פרט ובכל רגע. כמו שכתוב: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה" (דברים י"א י"ב).

לפיכך נזקק עם ישראל שעמד להכנס לארץ ישראל למנהיגים צדיקים, כדי שאלה יפיצו את האמונה בהשגחת ה', שזוהי סגולתה של ארץ ישראל, ולכן נתמנו בשעתו לתפקיד הנחלת הארץ נשיאים צדיקים, שפורשו בשמותיהם בתורה הקדושה, כי בזכות האמונה שהצדיקים משפיעים, זוכים לארץ ישראל.

(על פי 'ליקוטי הלכות' ברכת הריח ד' מ"ג)