"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" (כו, ב)

בראשית – בשביל ביכורים שנקראים ראשית נבראו שמים וארץ (מדרש רבא בראשית)

היום הזה ד' אלוקיך מצוך (כו, טז) – בכל יום יהיו בעינייך חדשים כאילו בו ביום נצטוית (רש"י)

העולם נברא בשביל ישראל שיקבלו את התורה ויעבדו את ה'. כמו כן, הקב"ה כביכול בורא בכל יום את הבריאה מחדש כמו שכתוב המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכמו שאומרים בתפילה עושה חדשות, וכל זה בשבילנו, שגם אנחנו נחדש בעבודתו יתברך ונתחיל לעבוד אותו בכל יום ובכל עת בכוחות רעננים ומחודשים כאילו שזו הפעם הראשונה שאנו זוכים לקיים כל מצווה ומצווה.וכפי שדרשו חז"ל "היום הזה ד' אלוקיך מצוך – בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטווית"

רעיון זה טמון במדרש שהזכרנו שהעולם נברא בשביל מצוות הביכורים, כי מצוות הביכורים היא מצווה של התחדשות, להביא בכל שנה מחדש את הפירות החדשים שצמחו, לעשות מהם "עניין" גדול להביא למקדש ברוב עם בשירה ובזמרה (ההזדמנות היחידה שאיזה קרבן ציבור שבה הלווים שוררו במקדש היתה הבאת הביכורים). המדרש מלמדנו שכל הבריאה תלויה במידה זו של התחדשות.

לכן גם בסיום העניין של הבאת הביכורים ובמעשרות נאמר "היום הזה ד' אלוקיך מצווך" – שבכל יום יהיה כאילו היום נצטווית"

(ליקו"ה בשר בחלב ד, יג)

"וְהִפְלָא יְהוָה אֶת מַכֹּתְךָ…. וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים." (דברים כח, נט)

ידוע שהעולם מורכב מארבעה יסודות אש, רוח, מים, ועפר. אבל שלושת היסודות הראשונים אש מים ורוח אין להם קיום בפני עצמם, רק כשהם מתחברים ליסוד העפר, הם יוצרים בשילובם יחד את כל הברואים שבעולם וכמ"ש בתיקוני זהר (עיין דף קד:) עפר מאנא דכולהו שיסוד העפר הוא הכלי שמחזיק ונותן קיום לכל שאר היסודות.

גם גוף האדם מורכב מארבעת היסודות הללו. שמשולבים ומורכבים זה בזה, בריאותו של האדם תלויה בשילוב זה, שאם אחד היסודות מתגבר או נחלש, האיזון של הגוף מופר והוא חולה. בפרט תלוי הדבר ביסוד העפר שכן, כאמור הוא הכלי שמחזיק ומקיים את כל שאר היסודות וכשהוא איננו תקין הדבר משפיע על כולם.

יסוד העפר תלוי במידת האמונה כמו שכתוב (תהילים לז) שכן ארץ ורעה אמונה , שכשאמונתו של האדם חזקה מתחזק יסוד העפר שלו והוא בריא אך כשח"ו נחלשת האמונה גם יסוד העפר שבגופו נחלש דבר שמשפיע לרעה על הבריאות.

לכן העונש הכתוב בתורה הוא "חולאים רבים ונאמנים" כי החולאים הללו מגיעים בעקבות הפגם במידת האמונה וממילאכשיזכה האדם לתקן את מידת האמונה כראוי – יתרפא מחוליו.

(ליקוטי מוהר"ן – תנינא ה, א)