"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א)

"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים…? יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים" (מדרש רבה צו, ז)

כשם שמשה רבינו בנה משכן בגשמיות, כך בכל דור ודור בונים צדיקי הדור משכן ברוחניות; וכשם שהקב"ה לימד את משה רבינו את כל התורה באוהל מועד (עפ"י סוטה לו ע"ב), כך כל תינוק שמתחיל ללמוד תורה, מקבל כוח רוחני מהמשכן שהצדיקים בונים בכל דור.

לימודם של התינוקות יקר מאד, כמו שאמרו חז"ל (שבת קיט ע"ב) שהעולם מתקיים על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בהם חטא. הבל זה, שורשו הרוחני הוא במשכן שבכל דור.

הוא שכתוב: "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים" (שיר השירים א, ח) ופירשו חז"ל שגדיותיך הן תינוקות של בית רבן (שבת לג ע"ב). היינו, שהגדיים מקבלים את הבל פיהם מהמשכנות שבונים הרועים בכל דור ודור.

לכן התינוקות מתחילים את לימודם מהפסוק 'ויקרא אל משה', כי כמו שהקב"ה קרא למשה מאהל מועד ושם לימדו תורה – גם התינוקות נקראים ללמוד בכוח המשכן הרוחני שבונים הצדיקים שבדור.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א רפב)

"וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו" (ויקרא א, ד)

כל יהודי מאמין מבין בשכלו, שכל ענייני העולם הזה הם הבל הבלים, והטוב היחידי הוא רק – לעשות רצון ה'.

אך לפעמים מתגבר עליו הדמיון ונדמה לו שהחטאים והתאוות נעימים ומתוקים, עד שהוא נגרר אחריהם ושוכח את השכל. ממש כבהמה שאין לה דעת, ככתוב: "אדם ביְקָר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מט).

לכן סומך החוטא את ידיו על קורבן ומתוודה על חטאו, שכן כל החטאים נובעים מן הבהמיות שמאופיינת בכוח הדמיון. כשהחוטא סומך את ידיו על הבהמה ומתוודה, ואחר כך שוחטים אותה – מתבטלת הבהמיות שגרמה לו לחטוא – ומתכפר לו.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א כה)