"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם" (שמות ו, ז)

כשאדם זוכה לדעת ולהרגיש באמת שהקב"ה קרוב אליו תמיד ומשגיח עליו בכל עת – אין לו שום צער בעולם ולא חסר לו כלום, כי הוא יודע בבירור שכל חסרונותיו הם לטובתו, ואדרבה – הוא מלא שמחה ותמיד טוב לו, ככתוב: "ואני קִרבת אלוקים לי טוב" (תהלים עג, כח).

כל הייסורים באים רק כשאין לאדם דעת להבין זאת – ואזי אפילו כשיש לו כל טוב, תמיד הוא בצער ובדאגה, וחסר לו עוד ועוד, כמו שאמרו: "יש לו מנה – רוצה מאתיים".

גם סבלם של בני ישראל במצרים היה גדול ביותר מאחר שהיו רחוקים מהדעת הזו. רק משה רבינו שזכה לשלימות הדעת היה יכול להכניס את הדעת הזאת בעם ישראל, כך שנגאלו ויצאו מצרותיהם הן ברוחניות הן בגשמיות.

לכן נאמר: "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" – לאמור, שאם תדעו כי אני ה' – תצאו מכל המֵצָרִים שלכם.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א, כא)

"וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים" (שמות ז, יא)

"אמרו ליה יוחנא וממרא [ראשי מכשפים של מצרים] למשה: 'תבן אתה מכניס לעפריים?!' אמר להו: 'למתא ירקא – ירקא שקול' " (מנחות פה)

עיקר מטרתו של יצר הרע היא, להכניס רפיון וייאוש בלבו של האדם, שלא ינסה ולא יתאמץ לעלות ולהיטהר, באומרו: 'אתה כל כך רחוק מעבודת ה' – אין לך שום סיכוי לעבודת ה' אמיתית'…

אבל הצדיקים מורים לנו שלא נשמע לו, אלא נשתדל לעשות את אשר בכוחנו, להרבות בדיבורים קדושים של תורה ותפלה, עד שנזכה אפילו להשיג את עומק התורה.

זה שאמרו המכשפים למשה: "תבן אתה מכניס לעפריים?!"– תבונת התורה אתה מכניס בעפר?! כלומר, בדרגה הרוחנית הפחותה שבה ישראל משולים לעפר (כמו שאמרו חז"ל במסכת מגילה דף טז ע"א).

אך משה רבינו השיב להם, שעל ידי "אמרי אינשי" – על ידי אמירות קדושות, תורה ותפילה, אפשר לזכות לתשובה שלימה, לתשובת המשקל. "ירקא שקול" רומז לתשובה (כמבואר בהקדמת תיקוני זוהר), שכן אדם בכל מצב נחות שלא יהיה יכול לפעול על ידי דיבורו גדולות ונצורות.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, יא)