וַיָּבֹאוּ מָרָתָה (שמות טו כג)

"שבת במרה נצטווה" (סנהדרין נו ע"ב)

כשם שהחולים בגוף צריכים לקחת תרופות מרות לרפואתם ולפעמים גם לעבור טיפולים רפואיים כואבים, כך החוטאים, שהם חולים בנפש, צריכים לסבול ניסיונות קשים ומרים עד שהם זוכים לרפואת הנפש בשלימות.

וכשם שבמחלות הגוף, לפעמים החולה חלש כל-כך עד שאיננו מסוגל לסבול את מרירות התרופות והטיפולים, עד כדי כך שהרופאים מתייאשים ממנו – כך בחולאי הנפש, פעמים שהנפש נפגעת ונחלשת עד כדי כך, שהאדם אינו מסוגל לעמוד בניסיונות הקשים הנחוצים לרפואתו לפי גודל חטאיו.

אבל הקב"ה איננו מתייאש ממנו, ובמקום להעמיד אותו בניסיונות קשים כראוי לו לפי עוונותיו, מרחם עליו ומיקל אותם באופן שיוכל לעמוד בהם, למרות חולשתו הרוחנית, אם רק ירצה.

זה שאמר חזקיהו המלך לקב"ה כשהתרפא מחוליו: "הנה לשלום מר לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גווך כל חטאי" (ישעיה לא יז). כאומר: 'בשביל הרפואה שנקראת 'שלום' (ככתוב 'שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו' שם נז,יט) הייתי צריך לכאורה לסבול מרירות גדולה, אבל הסבל הזה הוא למעלה מכוחי. ריחם עלי ה' והשליך את כל חטאיי והלביש את הרפואה הנחוצה לי במינון כזה שאוכל לסבול'.

כך עלינו להתייחס לכל הניסיונות והקשיים שלנו בעבודת ה' – לדעת שהם התרופות שעל ידם נזכה לרפואה-לשלום, כפי שאמרו חז"ל: "שבת במרה נצטוו" – עם ישראל קיבל את השבת שהיא השלום (זהר קורח קעו ע"ב) דווקא במרה – על שם המרירות שצריך לסבול בעבור השלום. אך הקב"ה ממתיק לנו את הניסיונות הרבה יותר מהראוי, כך שגם אנחנו במצבנו נוכל לעמוד בהם.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א כז)

וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן (שמות טז, י)

אל יאמר אדם, 'אני כל כך רחוק מרוחניות, מה התועלת בהתעוררות ובהתחזקות שלי?' שהרי אדרבה, דווקא כשהרחוקים מתקרבים – מתגלה ומתקדש כבוד ה' יתברך מאד, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (שמות סט ע"א) שכאשר בא יתרו ואמר
"עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים" (יח, יא) התכבד והתעלה שמו הגדול יתברך. הרי שזה כבודו של ה' יתברך, שהרחוקים ממנו ביותר מתקרבים אליו אף הם.

זה שנאמר "וכבוד ה' נראה בענן". הענן רומז להסתרה, לטומאה, כמו שכתוב: "סכות בענן לך מעבור תפילה" (איכה ג, מד). דווקא אלו שנמצאים בענן-בטומאה, כשהם מתקרבים – מתגלה כבוד ה' במאד מאד.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"ב ח)