אחי היקר, הדורש ומבקש את האמת,

כבר דברנו כמה פעמים, איך כדאי להתרגל לחשוב על השם יתברך בכל דבר שאנו עושים; לא להתייחס לדברים שעוברים עלינו בהסתכלות שטחית, לפי מה שעולה לנו ברגשות הלב, אלא להתבונן בעיניים של שכל, לחפש בכח המחשבה איך אפשר להתקרב להשם יתברך מתוך המצב ומתוך המציאות של המעשה שאני עושה עכשיו.

כי זו כל עבודת הצדיקים, להעלות אותנו מעולם הגשמי והעכור ולהכניס אותנו לעולם רוחני יותר של קדושת המחשבה. לחיות חיים עם פנימיות, מתוך הבנה שכל דבר שקורה איתנו, וכל דבר שאנו עושים, יש לו משמעות פנימית ועמוקה.

אך הבעיה הגדולה בכל זה היא שיש לנו מישהו קטן שיושב בתוך הלב ששמו הוא: "יצר הרע". והוא מראה לנו שהוא חכם גדול, למרות שבאמת הוא טיפש גדול, כמו ששלמה המלך קורא לו: "כסיל". וכל כוחו הוא על ידי שמראה לנו שצריך להיות 'מציאותיים', לחיות על הקרקע, בלי דמיונות ובלי מחשבות מיותרות.

בכל פעם שאנו רוצים להתחיל לחשוב קצת מהשם יתברך, לזכור באמצע התפילה שכעת אנו עומדים לפניו יתברך, וכרגע ממש כל המלאכים עומדים ושרים שירה כי אנו מתפללים, כי אז מיד קופץ ה'כסיל' הזה ומוחה בקול גדול: "מה לך ולמחשבות אלו?!"…

וכשאנו מנסים להתחזק אחרי נפילה, לחשוב מחשבות של חיזוק, כמה ה' אוהב אותנו ואיך כל נקודה טובה יקרה אצלו, הוא –היצר – מוחק את הכל במחי יד: "נו… תהיה מציאותי…".

וכשאנו באים באמצע האוכל לזכור שהשם יתברך ברא את האוכל הזה, ובוודאי שיש כאן ניצוצות קדושה של אלקות, הוא לועג לנו ונותן לנו 'להרגיש' ממש משוגעים: "מה קרה לך, אתה לא רואה אוכל ממש לפניך?!".

יהודי רוקד, הצדיקים מלמדים אותנו לחשוב שבכל פעם שיהודי שמח ורוקד ומקפץ הוא ממתיק דינים ומגלה מלכות שמים בעולם. אך היצר הרע לועג ואומר: "סתם משוגעים…".

וכך הוא מכניס לנו מחשבות מוחשיות שהדרך הזו – להתרגל לחשוב מחשבות רוחניות של גילוי מציאות ה' בכל דבר שאנו עושים – הדרך הזו אינה בשבילנו ואינה מתאימה לנו…

ולכן שלמה המלך קורא לכסיל הזה בשם 'מלך זקן' כי הוא מנסה לשלוט כמו מלך שתלטן על הרגשות שלנו, ורוצה מאוד שנתנהג כמו זקנים שאין להם כבר שאיפות ואין להם כח להתרגל ללמוד ולהבין דברים חדשים. הם מעדיפים לחיות כמו פעם, להמשיך לסבול ולא להתרגל לדברים שיכולים לעזור להם יותר בחיים. (לא מדובר מהזקנים דקדושה ששומרים המסורת של עם ישראל ונזהרים לא לחדש חדשות של טומאת היצר, כוונתנו ליצר הרע הזקן שמעדיף להתיישן ולנבול) ולכאורה אנו מרגישים אותו בכל צעד ושעל, הדמיון הזה כאילו מה שאנו רואים בעיניים שלנו זה האמת, וכל המחשבות האחרות הם דמיונות.

ומה הפתרון לטענותיו?

הפתרון הוא לזכור תמיד את הפסוק: "ראשית חכמה".

קח לדוגמא מכונית. הכסיל נכנס לרכב, לוחץ על הכפתורים ונהנה מהלחיצה, אבל החכם מתיישב ברכב ומתפעל, הוא מסתכל על הכפתורים ועל כל האפשרויות שהרכב מציע, וככל שמתבונן בזה יותר הוא מבין ומתפעם מעוצמת החכמה שמושקע ברכב הזה, וכך הוא יכול להפיק ממנו את מירב התועלת.

כמו כן הטעות שהיצר מכניס בנו, כאילו יש כאן מצד אחד עולם חי ופעיל, ובמקביל, בלי קשר לזה, יש גם חכמות אלקות של קדושה שכתוב בספרים – בזוהר הק', כתבי אר"י, ספרי חסידות וכו'. הוא מצייר את הדבר כאילו מדובר בשני מהלכים שונים, ולכן ברגע שאנו מנסים קצת להרים את המחשבה לחשוב מהשם יתברך בתוך החיים הוא תיכף מעורר בנו הרגשות של דמיונות, וכאילו זה לא קשור בכלל למציאות שלפנינו.

אבל, אחי היקר! דוד המלך צועק בתהילים ואומר: "ראשית חכמה". כלומר לכל דבר שבעולם קדמה החכמה האלוקית. מאחורי כל דבר שאנו רואים, מאחורי כל מקרה שאנו פוגשים ומאחורי כל מציאות שקורה איתנו, נמצא אור אלוקי שיצר את זה, יש בזה משמעות עמוקה, זה לא סתם.

כשאומרים 'להסתכל בשכל של כל דבר', צריך להבין שזה לא איזה שכל או חכמה שמנותקים מהמציאות של העולם, כי השכל הזה הוא הוא האמת של הבריאה, כל מה שאנו רואים גשמיות לפני עינינו הוא רק השתלשלות מאותו חכמה אלוקית.

ואם כן, כשאנו באים לחיות כאן בעולם, אל לנו להיות שוטים וכסילים שרק מתיישבים ברכב ולוחצים על כפתורים, בא נהיה חכמים, נתבונן בכל דבר ונזכור את הפסוק 'ראשית חכמה' – הראשית של כל דבר הוא החכמה האלוקית – זה לא מהלך שונה, זו האמת של הדבר.

אז נכון שלא נוכל להשיג ולהבין לעולם את כל החכמה שמרכיבה את הבריאה ואת כל מה שנעשה עליה, אבל נוכל קצת לחשוב מה' בכל דבר שעושים, כי כל מחשבה על בורא העולם, תהיה איזו מחשבה שתהיה, היא בעצמה האור האמיתי שנמצא מאחורי כל דבר ודבר בבריאה, כי כל דבר וכל מקרה נוצר רק בשביל שנמצא שם את הבורא.

לכן אחי חזק ואמץ, לאזור עזות דקדושה, לבל נהיה פתיים, אלא נתחיל לילך קצת בדרכים אלו, להאמין בכל מחשבה ומחשבה שמקרבת לבורא, שהיא מחשבה אמיתית ממש.

אחיך הדורש ומבקש יחד איתך את ה'.