עדי שקר ועדים נאמנים…

כנראה כבר יצא לך לשמוע פעמים רבות דברי התחזקות ועידוד, שהשי"ת אוהב אותך, והוא רוצה לקרב אותך, ומוכן לסלוח ולכפר על כל החטאים וכו'.

אך משום מה, יש מין מחסום בלב שמקשה לקבל את הדברים ולהתעודד מהם. המעשים הלא טובים יושבים על הלב ולא נותנים אפשרות להסיח דעת מהם, כל כך קשה למחוק הכל ולשכוח מהעבר.

וזה ממש פלא, שהרי השי"ת הוא 'חנון המרבה לסלוח'. יש כפרה על כל דבר. גם אם אתה נופל ונכשל בדבר שהתרגלת ליפול בו הרבה, וכבר בקשת סליחה, ושוב נפלת, הרי אפשר תמיד לעמוד שוב לפני ה', ולספר לו על הנפילה ולבקש סליחה, והוא סולח. זה פירוש המילים 'מרבה לסלוח'. אז מה הם, אם כן, העצבות והחלישות הדעת האלו? יש לך אפשרות להתנקות כל יום, להיות חדש ממש כמו בזמן בית המקדש, למה עדיין יש את ההרגשה של חוסר שייכות להשי"ת, עד שכבר אפילו קשה לך לשמוע דיבורים של תקווה?!

התשובה לכך היא פשוטה. כל דברי החיזוק והעידוד, הם דיבורים הכתובים בספר, ולכן פעמים שאנו מאמינים בהם ופעמים שלא, ונדמה כאילו הבחירה בידינו להאמין או לא.

לעומת התקווה הכתובה בספר, עומדים עדים. אמנם עדי שקר, אבל בכל זאת עדים. כאשר באים עדים חיים, ומספרים מעשה שהיה, אי אפשר שלא להאמין, לא שייך לסרב לקבל. כך היא דרכו של עולם, להאמין למעשה שמספרים עדים, ועל פיהם גם חורצים גורלות, ופוסקים דינים.

כל זמן שאין סתירות בין העדויות, אין דבר חזק יותר מעדות.

במיוחד כאשר העדים מציגים את המציאות שהיתה בצורה חיה ובתיאורים נלהבים. עדות שכזו מעוררת את הקטיגור, ומרחיקה את הסיכויים לעורר רחמנות וחמלה על הנתבע.

זוהי הסיבה שכל כך קשה לנו להתחזק. כי נגד כל הספרים המחזקים אותנו בידיעה שהשי"ת אוהב אותנו ורוצה לסלוח לנו וכו', עומד עד שקר – הוא השטן שהכשיל אותנו, ועומד ומקטרג עלינו למעלה. הוא לא רק מעיד על העבירה, אלא מוסיף לדבר ולקטרג, לתאר את גודל הרשעות שלנו וכו', הכל בכדי לעורר קטרוג ולהרחיק את הרחמים.

ואם לא די לו בזה, הוא גם יורד למטה, לתוך הלב שלנו, ושם הוא ממשיך לקטרג. הוא עומד בעקביות ומזכיר לנו את המעשים הלא טובים, מספר ומעיד, מרחיב ומתאר, עד שלא שייך שלא להאמין לו, הוא נראה כדובר אמת!

איך שייך להתחזק אחרי שמיעת עדות אמינה כל כך? מהיכן שייך לשאוב כח לבקש מהשי"ת רחמים שימחוק הכל? כי אם אמנם השי"ת מלא רחמים, אבל הכל תלוי בנו כמה שאנו נעורר את הרחמים ונאמין בהם. ודווקא משום שהכל תלוי בנו, לכן היצר הרע, יורד למטה לאחר העבירה לשכון בתוך הלב שלנו, ועומד ומעיד על העבירה. הוא רוצה שלא יהיה לנו את הכוחות לקום להתחזק ולבקש סליחה.

אבל, דע לך אחי היקר: הזהר והשמר ממנו! אל תקבל את העדות שלו! הוא עד שקר! המומחיות שלו להטות לבבנו להאמין לו, נובעת רק מכך שהוא יודע להרחיב ולתאר, וזה בעצמו השקר שלו. כי מי ביקש זאת ממנו? תפקיד העד הוא רק לספר דברים כהוויתם, ולא לקטרג ולהרחיב את המעשה, להטות את לב הדיין לרע.

נכון, גוף המעשה אולי היה במציאות, אבל מה מונח מעבר לכך? מהי מהות הנשמה של יהודי? וכמה ה' אוהב אותנו? את זה העד לא מספר.

לכן אחי, אל תאמין לו, הוא עד שקר!

שמא תאמר, מהיכן תיקח כח להזים עדותו ולגלות את השקר שלו? לכן עצה טובה איעצך: יש לך שני עדים נאמנים, אל תתעלם מהם, תזכור שהם קיימים, קח אותם ותביא אותם לבית דין.

חז"ל אומרים שהאדם צריך בכל יום שני עדים: ביום חול, ברית מילה ותפילין; וביום שבת קודש, שבת ומילה, שהם 'אות ברית ביני ובין בני ישראל'. כל זמן שהם קיימים הם עומדים ומעידים שהשי"ת חפץ בנו מאוד.

לכן אחי, אחוז חזק בעדים אלו, תזכור אותם תמיד, יהיה איך שיהיה: ברית מילה, תפילין ושבת יש?! הרי לך עדות נאמנה! גם אם לא, יש באפשרותך בכל רגע לקחת אותם, ביום חול להניח תפילין, ובשבת לשמור את השבת.

רק אל תשכח אותם, אל תתבלבל מעדים שיכולים לעשות רעש – הם סך הכל עדי שקר!

כל מה שכתוב בספרים דברי חיזוק, זה לא סתם בשביל להעביר רעיונות ומסרים מעודדים, הם פשוט באים ומזהירים אותנו מקבלת עדות שקר, ומזכירים לנו את המציאות האמיתית.

חזק ואמץ!