הימים ימי העומר, והתקופה תקופת שעורים. בשבוע הקרוב יהיו לנו גם שערות, ואין זה רק משחק מילים.

בימי הספירה, מלמד רבי נתן, המצב שלנו קשור מאוד למרעה הבקר. קרבן העומר הבא משעורים, מסמל את המציאות שלנו, כאנשים המבקשים להיחלץ ממצבם הבהמי ולהתעלות למדרגת אדם.

השלב החשוב ביותר בתהליך הנפלא הזה הוא, ההכרה בהיותי 'עוד לא אדם', כלומר בהמה. מי שמוכן להכיר בכך, ראוי כבר להיקרא 'אדם'.

את עומר השעורים הניפו לששה קצוות: לארבע רוחות ומעלה ומטה. התנופה הזו מבקשת לפרסם בעולם ומלואו כי "מלא כל ארץ כבודו", ואין שום פינה נידחת הפנויה מאורו. את ההשגה הזו, מנחיל לבריאה דווקא אותו אדם הנושא בינתיים את השם 'בהמה'. דווקא עומר השעורים – מאכלה של בהמה, הוא שמספר לעולם כולו כי אין קרן זווית נעדרת נוכחות אלוקית.

עד כאן שעורים.

בל"ג בעומר, בהילולא דבר יוחאי, נוהגים כלל ישראל את מנהג ה'חלאק'ה'. לא לחינם נגזזות שערותיהם של בני השלוש בצל ציונו הקדוש של רשב"י. המקום הזה הוא המתאים ביותר לעיסוק בשערות, משום שרשב"י הוא זה שגילה בעולם את סודם העצום של השערות. הזהר הקדוש מנחיל לעולם את הגילוי הנורא של מדות הרחמים העליונות, התלויות בשערות הדיקנא קדישא [-הזקָן הקדוש], ואת הדרך איך להמשיך רחמים לעולם הזה; והדבר החשוב ביותר, שאת הרחמים הללו יכול כל יהודי לעורר על עצמו ועל אחרים, באמצעותן של מספר שערות, כלומר, כמה נקודות טובות של קדושה.

מחשבה אחת טובה; התרחקות מזערית – כמלא הנימה, מהרע; התקרבות זעירה – כעובי שערה, אל הטוב.

סודן של שערות.