לאן ייקח אתנו הנופש?

המאורעות האחרונות בחצר המלך גרמו לו, לאדם שנחשב עד לאחרונה כאיש הברזל בחצר המלוכה, לחשוב ברצינות על יציאה קלה לחופשה. מתנכלים לו, ואין בכך ספק. יותר מדי מהלכים שובשו לאחרונה, והעקבות מובילות למעשה זדוני, מכוון בהחלט.

לאחר מפח נפש נוסף שנחל, החליט לצאת, להימלט אל מרחבי הבדידות. הוא יסדר מעט את מחשבותיו, ירגיע את רוחו, וישוב. אולי. המרחבים הירוקים מחוץ לשאונה של העיר עשו לו משהו. הוא החל לחשוב. פתאום עלו וצפו זיכרונות, ימים קסומים, שעות במחיצת המלך, קירבה מיוחדת במינה. הוא איננו זוכר מתי אירע הדבר, אך בשלב מסוים התערער מעט הקשר, הפך דליל, מאולץ.

ואז באו ההפרעות והשיבושים. במרווחי הזמן, כשלא טרח להראות את פניו, פקדו אנשים אחרים את מעונו של המלך. הם מצאו בזמני ההיעדרות הללו הזדמנות נדירה לצנן מעט את אהבתו של המלך, ולסייג את אמונו המוחלט באיש החצר. כן, כעת הוא בטוח בכך. היעדרותו הממושכת תרמה לניתוק יותר מכל דיבור של רכילות.

הוא חושב כעת, שהטיול אמור לשאת אותו למקום אחר לגמרי. את צרותיו לא יפיגו המרחבים, הם רק סייעו לו להכיר את היעד הנכון יותר: מעונו של המלך. הוא יבוא לשם, לא על מנת לבכות את גורלו ולהתלונן, רק כדי להוכיח נאמנות. השמחה הטבעית שיפגין, רק היא תוכל לחדש את הקשר.

* * *

התקופה בסימן נופש ודרור, הרחבת הדעת והפגת מתחים. מעט 'משנה מקום' ואולי גם 'משנה מזל', העיקר שננשום מעט אוויר מאוורר יותר, אולי. המנוחה והנופש, ההפלגה אל המרחקים, עשויים לטמון בחובם רעיון נעלה יותר מהתרעננות של חולין. הבה נראה:

בכל בוקר מברך יהודי "אשר בחר בנו מכל העמים". אנו מצהירים ומברכים על כך שיש בנו, בכל אחד ואחד, משהו ייחודי, בלעדי ואישי עם השי"ת. זוהי ברית איתנה של אמון ואהבה אין קץ. על יסוד הברית הזו, יש לנו גם שליחות מיוחדת בעולם. כל יהודי במחוזות חייו, פועלו, כישוריו ותכונותיו, משמש ציר נאמן לשולחו; המשלח גם מבטיח שכר מופלג לשומרי הברית ונוטרי השליחות. אם נשמע לכל מצוותיו, מובטחת לנו ברית נצח, חסדים והשפעות ללא גבול.

הצרות מתחילות בשעה ששוכחים את מה שכה חשוב לזכור. כשעבותות ההתקשרות והזיכרון מתרופפות קמעא, מתוך חוסר שימת לב, תשישות ורפיון. אט אט גם נעלמת ההתלהבות, התחושה והדריכות הלוהטת של שליח המסור לתפקידו, והתורה מזהירה "הישמר לך פן תשכח…" שכחה היא אובדן הקשר, דעיכת הברית. אם הקשר מתרופף, החיות נאבדת, והנפש מבקשת לעצמה חיות ממקורות זרים. באופן כזה אין גם חוסן וכח לעמוד בפני פיתויים והסטות של היצר.

אם נרדמים יש מי שחובט ומעורר. הייסורים באים על מנת לעורר את נפש מתרדמת שכחתה. אם הזיכרון מתרופף, הנפש סובלת ייסורים וקשיים. הבעיה האמיתית היא, שלא תמיד מי שאמור לקלוט, קולט את הרמזים. אדם מתייסר ותולה את ייסוריו במחושי גוף, עייפות, מזל רע או רשעותו של הזולת. הצער והייסורים שנועדו לחדש את הקשר וברית האהבה מביאים את ההפך. הוא הופך נרגן וכועס. עצוב ומותש.

בורחים מהייסורים

התשישות והעייפות מזמינים נופש. אדם משתוקק להתאוורר, לנפוש ולנשום אוויר חדש, נקי. ביסודה של כל יציאה לנופש חבויה תקווה שקטה, לברוח מהעולם, קשייו, ייסוריו, צרותיו ומטלותיו שאינן נגמרות.

מה טוב ומה נעים כשזוכים והנופש מוביל את הנפש להתרעננות אמיתית, מרומם את הדעת ומזכיר נשכחות. תוך כדי נסיעה והתרחקות מן המוכר והשגור, עשויה הדעת להתנער, להתעורר ולהיזכר לפתע: 'נכון, שכחתי משהו. נרדמתי, התעייפתי, אולי ניתק מעט הקשר עם מקור החיים…'. היזכרות שכזו עשויה להפוך את מסע הנופש, לנסיעה קדושה אל הצדיק, מסע קודש אל הזיכרון האבוד; נופש יכול בהחלט להסתיים בהתקרבות מחודשת להשם ולעבודתו.

ומה עושים כשהצרות והייסורים אינם מרפים גם בדרך? יצאנו, הרחקנו נדוד, והזיכרון עודנו בושש. אדרבא, מתוך טלטולי הדרך, שינויי המקום והזמן, תחושת הריחוק עוד מתעצמת…

בתורה קס"ט מגלה רבי נחמן מברסלב את מעלתה של השמחה. השמחה היא המתקת הדינים, ועיקרה של שמחה, בשעה שהיא יורדת עד הרגליים, שגם העקבים ישמעו. זוהי המתקת הדינים. מצב של ריחוק הוא מציאות של 'עקב', ירידה, התרחקות. את המצב הזה ניתן להמתיק על ידי 'תשמעון' – להשמיע לעקבים את בשורת השמחה. כך הופכים את הריחוק לריקוד נפלא.

לרקוד ולהמתיק את הקשיים

ריקוד שכזה ניתן לחולל מתוך כל העצות שהנחיל לנו רבי נחמן. הצדיקים מעניקים לנו עצות מופלאות לכל מצב, מגלים לנו שהשי"ת נמצא תמיד גם כשנדמה לנו שאנו רחוקים ובלתי רצויים. ואת הגילוי וההודעה הזו צריך אדם להודיע ולפרסם לעצמו, לגלות למצבי העקביים והירידה שלו, שגם שם השם נמצא, ויש סיבה אמיתית לשמחה.

השמחה היא סגולה מופלאה לחידוש הברית וקשר האהבה עם המלך. "והיה עקב תשמעון", מגלה רבי נחמן, 'והיה' לשון שמחה, אם תהיה בשמחה בכל מצב, מובטחת לך שמירה – "ושמר ה' לך את הברית ואת החסד".

ויש גם עצה מעשית מאוד: משפט. הדרך להשגת השמחה עוברת דרך עבודת המשפט, התבודדות וחשבון נפש. רבי נחמן מגלה שאת הדינים ניתן להמתיק כשעושים דין למטה, כך מבטלים את הדין שלמעלה. כשיהודי עוסק בכל יום בלשפוט ולבדוק את מעשיו ודרכיו, הוא מסלק מעליו כל סוג של התגברות הדין. מכאן גם נסללת הדרך העולה אל עבודת התשובה של אלול: משפט יומיומי מול בורא עולם, בדיבור פשוט ומתוך שמחה של קרבת השם, הוא מתכונת נפלאה לכניסה נכונה לעבודת התשובה. זו גם ערובה לכך שנזכה בסייעתא דשמיא לשמור את כל משפטי התורה ולהתמיד בקשר נכון ורצוף עם בורא עולם.

קדימה, מעכשיו!