"כל לב מבין ראוי להבין מרחוק שבתשרי הוא מלחמה עצומה לכל אחד ואחד, כאשר מקדימים לצעוק בכל חודש אלול אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" (עלים לתרופה, רכז). בתשרי אנו ניגשים למשפט מכריע ביותר, בו נלחמים שתי הצדדים זה לעומת זה במאבק איתן ובמלחמה עצומה ונוראה.

מצד אחד עומד הס"מ האכזרי ומבקש להמיט עלינו את הגרוע ביותר רח"ל, להעצים ולהגביר את הסתר הפנים באופן שלא נרגיש ולא נאמין ביקרת שמחת יהדותנו חס ושלום; שלא נעריך חלילה את עוצם גדולת תפארת קדושת לימוד התורה וקיומה; שלא נתיירא מלהתרחק מבוראנו מקור הטוב, ועוד כהנה רח"ל. המלך זקן וכסיל רוצה להתגבר ביתר שאת להכניס את ארס הזקנה והעצלות, להתרפות ולהתייאש ולחשוב שמכיון שכבר עברה שנה נוספת ועדיין לא נושענו, הרי זה מוכיח שאבדה תקוה חלילה. וכשהאדם יתרפה, תתגבר נגדו ההסתרה והמניעות ביתר שאת, וזה יביא ח"ו להיפך הטוב גם בגשמיות.

ומאידך עומדים הצדיקים האמיתיים בשמי מרום ומבקשים לחדש שנה טובה, שנת חיים אמיתיים ונצחיים, שנת דבקות בבורא ית', שנת גאולת הנפש והגוף, שנת התחדשות נפלאה בעבודת ה' והחלשת כח היצר ותיקון דרכי התשובה. וכדברי מוהרנ"ת: "עיקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בראש השנה מעין תחילת הבריאה הוא בענין המתקת הדינים, שבכל ראש השנה ממשיכין הצדיקים חסדים ורחמים חדשים שלא היה מעולם, להמתיק כל תוקף הדינים המתעוררים בראש השנה וממשיכים חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקטרוגים של הפגמים של אותו השנה עד שממתיקים כל מיני דינים שבעולם וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכים שפע ורב טוב לבית ישראל. והעיקר שעל ידי ריבוי החסדים חדשים ונפלאים שממשיכים בראש השנה, על ידי זה מבטלים ומחלישים כח היצר הרע ומכניסים הרהורי תשובה והתחזקות נפלא בישראל להתחיל בכל פעם לשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא, כי כל מה שממשיכים חסדים יותר וממתיקים דינים יותר, כמו כן מחלישים כח היצר הרע והסטרא אחרא שכל כוחם מדינים" (ליקוטי הלכות, מתנה ה, ד).

ואנו בתווך, צריכים לבחור בטוב ולרצות שהמשפט אכן ייצא לטובתנו ושהצדיקים יפעלו שהכף יוכרע לטובתנו.

כמדומה, שההכנה הראשונה צריכה להיות: שנזכור ונשיב ללבבנו שאכן הולך וקרב משפט שכזה! צריך להעלות על הדעת את הפחד והיראה מכל המקטרגים שנוצרו בשנה שעברה ולכאוב עליהם. שכן, מי שהולך בשרירות לבו ואומר 'שלום יהיה לי גם בלא תפילה ובקשת רחמים', הרי קשה מאד שיעורר את כח הצדיקים שיבקשו עבורו ויפעלו למענו. אם האדם אינו מתעורר עכ"פ לרצות לקחת אחריות, ואינו מפחד ממשפט זה, וכל עוונות השנה החולפת מושלכים אחרי גוו, הרי שלא עשה את ה'אתערותא דלתתא' המחוייבת לקבלת רחמים אלו.

מוהרנ"ת כותב לבנו: "והנה ימי המשפט והדין הגדול של ראש השנה ממשמשים ובאים וכבר בירכו ראש חודש אלול וצריכים לרעוד ולפחוד מאד ממשפט הזה שנוגע לחיים נצחיים ואי אפשר לשחד בממון ולפייס בדברים" (מכתב מיום א' שופטים תקצ"ה). צריכים לרעוד ולפחד! רבינו הקדוש והנורא פחד מאד בשמיעת קול השופר של אלול, וכפי שמוהרנ"ת מתאר: "ודיבר עמי ושאל אותי אם נפל עלי פחד בזה הראש חודש אלול, וסיפר לי שעליו נפל פחד גדול ונורא מאד כששמע קול השופר בזה היום שהתחילו לתקוע כי אחזתו פחד ורעדה גדולה, ואמר 'היום הזה אחזני סמר ורעדה גדולה כששמעתי קול השופר'" (חיי מוהר"ן, פ). כשבאותו מעמד גילה רבינו הקדוש את הסוד העצום שמי שזוכה להרגיש באמת את כאב עוונותיו הרי גם כל יוצאי חלציו חייבים להתעורר מכך לתשובה, "והזמן המסוגל לזה הוא חודש אלול, כי אלול ראשי תיבות א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך" (ליקוטי מוהר"ן, קמא). אלול הוא הזמן המסוגל להרגיש את כאב העוונות, להבין מעט ממי נתרחקנו ואיך טיפשנו לבנו לעזוב מקור מים חים לחצוב לנו בורות נשברים שלא יכילו המים.

כמובן שצריך להיות בקי בדבר זה, וכפי שרבינו לימד אותנו בכוונת אלול (ליקוטי מוהר"ן, ו) שיחד עם הבושה ושפיכות הדמים בלב על העוונות חייבים להתחזק ולייחל לתשועת ה' ולסמוך על עוצם חסדו אפילו על הרחוק שברחוקים המונח בשאול תחתיות, אבל מאידך יש לזכור שגם החלק הזה של בושה וכאב הינו חלק הכרחי ביותר.

וכך מורה לנו מוהרנ"ת הלכה למעשה: "בודאי צריך הבעל תשובה לסבול בזיונות ושפיכות דמים מעצמו, כי צריך להתבייש בעצמו מעוונותיו ופגמיו עד שיהיה נשפך דמיו בקרבו, אבל אף על פי כן צריכין להיות בקי בהלכה זאת מאד שלא יבוא על ידי זה לעצבות ומרה שחורה דסטרא אחרא. ועל כן באמת עיקר דרכי התשובה אי אפשר לקבל כי אם על ידי גדולי הצדיקים שמורים לנו דרכי התשובה, וכל זה צריכים ביותר בראש השנה שהוא תחילת השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, ואז צריכין להמשיך דרכי התשובה, ועל כן הקדים לנו השם יתברך ברחמיו חודש אלול הקדוש כי בהם עוסקים לתקן דרכי התשובה כדי שנזכה בראש השנה לילך בדרכי התשובה הקדושים האלו" (ליקוטי הלכות, שבת ז, מה).

בחודש זה נאחז היטב בשני הקצוות הללו – נעורר לבנו להתבייש מעוונותינו ולפחד מאימת הדין, ויחד עם זה נתחזק בדרכי השמחה והתקוה בגודל חסדי ה', והיא התשובה המעולה שתכריע בעדנו את הכף לשנה טובה ומתוקה.