כשצריך האדם לעלות מדרגא לדרגא
צריך שיהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה.

פעם פגשתי חבר שלי אחרי התפילה, נאנח. משהו בהחלט הטריד אותו, שבגללו הוא עיין באותו ספר שקרא אז. הוא הסתכל עלי לרגע, ואז הוא שואל אותי: תמיד אומרים שכל ירידה היא לצורך עליה. זה באמת קרה לך פעם? שכל הירידה, ממש כולה, רק הובילה אותך למקום יותר גבוה?

הרגשתי את הכאב הגדול שבשאלה. לרגע שתקתי. אחרי זה עניתי לו, שכן, זה קרה לי פעם.

לפעמים יש לנו הרגשה שמשהו מתפקשש בירידות שלנו. משום מה, זה פשוט לא מתרחש בדיוק כמו שכתוב. רבי נתן כותב שאנשים חושבים שירידה לצורך עליה זה מושג שקיים רק אצל "גדולים במעלה העולים בכל פעם מדרגא לדרגא". הירידות שלהם הם סתם כישלון, תקלה במערכת. בו בזמן ש"תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים, כי טוב השם לכל תמיד". לא קשה להבין מאיפה נובעת הטעות שלהם, מצד אחד – אבל אנחנו חייבים ללמוד את התשובה לטעות זו, מצד שני.

בשלב הראשון רבי נתן רומז לנו נקודת מוצא שחייבת להיות תקועה עמוק בתוכנו: "תדע ותאמין". תמיד הירידה מורגשת כמצב תקוע ומקולקל, מה שבעצם רק מקשה יותר את היציאה מהירידה. בין אם נבין את הטעות ובין אם לאו, בין אם הנפילה קטנה או גדולה, אנחנו מתחילים מאמונה – מידיעה שמתרחש איתנו דבר שלא בהכרח יהיה מושג בדעתנו איך הוא יקדם אותנו. אבל זאת חייבת להיות נקודת מוצא, שתשנה את כל ההסתכלות וההתמודדות. לא יכול להיות שהקב"ה, שהוא טוב לכל – כולל אותך, תמיד – כולל את התקופה הנוכחית בחייך, יתן לך ליפול במלכודת. הוא נתן בידיך את הבחירה אם להתקרב אליו או להתרחק ח"ו, אבל לא את הבחירה להוציא את עצמך מכל התמונה ולהרוס לעצמך את החיים. אין מצב תקוע בחיים. זאת נקודת המוצא, שתתחיל הרבה פעמים מאמונה לבד. זאת לא רק ידיעה חשובה, אלא המפתח הראשון לכל ההתמודדות.

אם נחיה במבט של אמונה גם בזמן הירידות, נגלה ידיעה מעודדת מאוד: אצל האדם תמיד קיימים שני מסלולי חיים. מסלול אחד הוא המסלול בו האדם דורך בבחירותיו והשתלשלות חייו עד מצבו להיום, ומסלול שני – שבו זמנית גם הוא מתרחש, באופן הפחות נגלה לעין – מסלול החיים אותו מייעד הקב"ה לאותו אדם. אי אפשר לעולם להתנתק מהמסלול שהקב"ה קובע לחייך. אתה חושב שאתה מתרחק ממנו ומתייאש, בו בזמן שבאמת כל פעולה במסלול שלך היא רק הבניה של המסלול שהקב"ה מייעד עבורך. ברגע שתשוב בתשובה הרי "זדונות נעשים לו כזכויות" (יומא דף פג ע"ב), ואם כן יתברר שכל צעד שנראה לך הפוך מהתכלית רק קירב אותך עוד יותר. אלו הם שני המסלולים המתרחשים בו זמנית בחיי האדם, כאשר המסלול האחד מקבל את ערכו מצד רצון האדם וכישלונותיו, והשני מקבל את ערכו מהקב"ה, ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" – כל מה שעושה הקב"ה, לטוב הוא עושה.

קשה לנו לקבל רעיון כזה. אנחנו לא מסוגלים להבין איך מכל התקלות שלנו יצאו זכויות גדולות. מילא אם היינו בתהליכים של חיפוש, או שנאבקנו בכל הכוח, אז אולי נבין איך הכל יצטרף לזכויות. אבל סתם ככה? בנפילה הרדודה והנמוכה שלנו? מה היא כבר יכולה להיות, חוץ מכישלון עגום?

"תדע ותאמין", כותב רבי נתן. אנחנו לא מסוגלים להבין את הכל. לעולם לא נבין את תוכניותיו של הקב"ה. אך אם בגלל זה נעצום עיניים ונתעלם מהתוכן אותו הקב"ה רוצה ליצוק בחיינו בכל רגע נתון בחיינו, שיסביר את ההווה, את העבר ואת העתיד, ויהפוך את כולם ליחידה אחת של טוב – אז לשוטים נדמינו. עלינו להאמין שהאפשרות לתשובה נמצאת ממש בתוך מהלך חיינו הנוכחי, וגם עליו דברו החכמים והצדיקים והזהירו אותנו לא להתייאש. "תדע ותאמין, כי כל דברים אלו נאמרים גם על הקטן שבקטנים והגרוע שבגרועים, כי טוב השם לכל תמיד". גם מהירידה שלך תראה נפלאות. אם תראה אותן בעיניך או שהן יישארו נסתרות, את זה בורא העולם יודע. גם זה, כמו כל דבר, מדויק ומחושב אצלו עד הפרט האחרון. רבי נחמן אמר שיש אחד שעובד את השם כל ימיו, והקב"ה מראה לו מה הוא פעל רק לאחר מותו. לא תמיד נוכל לדעת איפה אנחנו עומדים, אבל האמונה תעמיד אותנו על רגלינו, שמכל ירידה בהכרח תבוא עליה, גם מהמקום שאנחנו עומדים בו כעת. במסלול של הקב"ה אין חידלון או סתם תקלה. הכל מתוכנן בדיוק, באופן שהכל יגיע לתכלית המושלמת המיוחדת דווקא לו.