וודאי זכית כמה פעמים בחייך לאיזו התעוררות והתלהבות של קדושה, ללמוד תורה כמה שעות, לטעום את האור והחמימות שיש בתורתינו הקדושה, להתפלל בכוונה; וודאי כבר זכית להרגיש פעם איזה רוח של התקרבות להשי"ת, ללחום עם היצר הרע, ולהתנהג כמו יהודי כשר.

אבל, בקשה לי אליך: זכור נא את הפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה: 'טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה', השתדל שלא לכבות את הנר כאשר יהיה 'לילה' והטעם הטוב יחלוף. כי כדאי מאוד שתדע, שכשם שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שקיבל מהשי"ת הבטחה של שלימות, ובכל זאת עם ישראל היו צריכים לרדת למצרים, לאבד את כל המעלות ולהיות עבדים ממש, עד שזכו לגאולה השלימה, כך למעשה מוכרח כל אחד לעבור בחייו תהליכים כאלו.

אם כן, תשאל, מה אעשה בזמן שאני יורד, חלילה, לבחינת מצרים, לזמנים של חושך וקטנות הדעת? והרי אני מאוד רוצה להיות דבוק לקדושה, ואני מפחד ודואג מהזמן הזה בו אחלש מההתלהבות הזו, ומה אתה מועיל לי בזה שאתה אומר לי שבהכרח שהאור והחמימות האלו יחלפו?

האמת היא, שדווקא זו מסיבה זו אני מספר לך על כך. כי אם אמנם טוב מאוד שאתה מפחד מהסתלקות האור ואינך רוצה לדבר על כך בשעה של התלהבות, אבל בכל זאת ראוי שתדע איך להסתכל על כל הנושא. כפי שיוסף הצדיק הכין את עצמו בשנות השובע, לימי הרעב, כך גם אתה, השתדל בזמנים שיש בכוחך ללמוד ולהבין הרבה דברים, לחקוק בלבך את הרצון האמיתי: להיות תמיד קרוב לה', בזמני חשכות, כמו באותם זמני עלייה. כי עליך לדעת ולהבין שיש זמן של אור ויש זמן שרואים את האור מרחוק, וידיעה זו תשמור עליך, אם תהיה מוכן לכך.

שכן, בזמן שנדמה לך שהאור מסתלק, אין זה אומר שאכן האור הסתלק, כי באמת הוא קיים, אלא שהוא התרחק מעט. וכאשר תדע זאת ותתכונן לכך, כי אז לא תבהל מההסתלקות, אלא תוכל להזכר באור ולהבין שלא תמיד אפשר לעמוד ממש קרובים אל האור, אלא לעתים יש לצפות בו ממרחק.

דבר זה מצאנו גם אצל יעקב אבינו בעת שהגיע למקום בית המקדש (כפי שמפרשים חז"ל על הפסוק "ויפגע במקום וילן שם"), וראה סולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. כי אכן בסולם זה של הקדושה עולים, אבל גם יורדים, כי כך הוא ההכרח שלעתים יורדים מהאור, אבל לא בשביל להתרחק לגמרי, אלא בשביל לקשר שמים וארץ, לחזור לפשטות ולהתקשר לאור גם מרחוק. כל הרצונות נשארו כפי שהיו, אלא שכעת עומדים וצופים עליו מרחוק.

וכך גם עמד אברהם אבינו בנסיון העקידה, כאשר הבין שאי אפשר לעמוד ולראות את המקום מקרוב, מחמת שהיו לו שאלות על ציווי העקידה, ובכל זאת "וירא את מקום מרחוק". וכך היא גם מעלת האדם הזריז בעבודה בבחינת 'אשת חיל' שנאמר עליה "ממרחק תביא לחמה", כי הוא מבין שעכשיו אי אפשר להיות קרוב, ובכל זאת הוא מתחזק לקחת מרחוק את האור שהיה לו מקודם.

וברגע שאדם מתחזק בזה, להדבק תמיד באור, או מקרוב או מרחוק, אזי מומתקים כל הדינים וכל הגזרות, וכך יוכל לחזור בהמשך לאור האמיתי, ויהיו לו הכלים הנכונים בידו להבין ולהרגיש את דברי הצדיקים.

אך כל זה תלוי בזה שתבין שכך הוא הדרך. אל תזלזל בזה, כי כל חייך תלויים בזה, שתהיה תמיד מצפה לישועה גם כשנדמה לך שהאור הסתלק לגמרי.

ותזכור זאת גם בעת עליה, כפי שמצוי אצל רבים שיש להם הפחד והחשש מה יעשו כשיסתלק האור, ואיך ימשיכו וכו'. כי בדיוק מסיבה זו מספר לנו על כך רבי נתן, כדי שנדע מראש שבוודאי האור ילך, אבל באמת אינו הולך לגמרי, אלא הוא מאיר מרחוק, ואנו תפקידנו רק לדעת להשכיל לצפות עליו מרחוק, ולקחת ממנו חיות עד שנזכה להתקרב אליו שוב ולעלות שוב בהתחדשות ובחיות חדשים, מעלה מעלה.