גנבים וגניבות הם תופעה מביכה שמותירה גם אנשים חזקים חסרי אונים, גרועה ממנה – זו גניבת הדעת. מי שמסוגל לגנוב את דעתם של הבריות, מסוגל בעצם לשדוד מהם הכל, אפילו את עצמם, וזו אחת מתחבולותיו המשוכללות של היצר.

בסופו של הלילה הארוך בו נלחם יעקב אבינו עם שרו של עשיו, הוא שאל את המלאך המובס לשמו, ונענה "למה זה תשאל לשמי", ומפרש רש"י: שהמלאך אמר לו כי שמותיהם של המלאכים מתחלפים בכל פעם לפי השליחות שהוטלה עליהם. המלאך, שרו של עשיו, הוא שורשו של היצר הרע. אילו ניתן היה לדעת בבירור אחת ולתמיד את שמו האמיתי, מן הסתם היה זה פתרון הטוב ביותר עבורינו שכן מלכתחילה היינו מזהים את בואו ונזהרים מפני פיתוייו, הלא כן?

אולם הדבר בלתי אפשרי, משום שזוהי בדיוק הבחירה, שלא נדע את שמו, לפי ששמותיו מתחלפים לפי השליחות. בכל פעם הוא מופיע מכיוון בלתי צפוי, בדמות שונה ובטיעון שונה. השמות שלו מתחדשים ללא הרף, לפי רוח התקופה, ולאור מצבו האישי של כל אחד.

איך ניתן להתמודד מול אויב שאינך מכיר?

הדבר אפשרי! יעקב אבינו הכניע את שרו של עשיו גם מבלי לדעת את שמו, הוא ניצח בכוח האמת. בליבו של כל יהודי יוקדת תמיד נקודת אמת ישרה וכנה. בכל מצב וזמן היא שם, ותמיד ניתן להתחבר אליה ולשאוב יישוב הדעת ויציבות כדי להינצל מרעיונותיו המתעתעים של היצר. האמת היא היא האור המגרש כל חושך, אף אם איננו יודעים לזהותו בשם.

(עפ"י ליקו"ה גנבה ה"ה כ"ד)