למי מידת הדין מוכנה לוותר?

הם היו שניים. עובדים וותיקים במשרד חשוב החולש על תחומים נרחבים. אחד הועסק במשרה מסודרת, שעותיו סדורות, משכורתו מדוייקת, מופיעה במועד קבוע; השני, לא יום ולא לילה. שום תפקיד רשמי לא הגדיר את עבודתו, ואף אחד לא הבטיח את מועד או גובה משכורתו. הוא הועסק בתחומים רגישים הנתונים לשינויים פתאומיים, פעמים נאלץ להעדר מביתו משך ימים ארוכים, ואף פעם לא ידע על כך מראש.

ימים אחרים התרגשו ובאו. סדקים התגלו בהתנהלות המערכת. כשלים שונים הובילו למיתון כבד. בכירים פוטרו, אחדים הועמדו לדין בגין פשיעה. החשד נפל על כל אחד, גם על בעלי משרות וותיקים. בעל המשרה מצא את עצמו רועד כעלה נידף במשרדו המטופח, טענות קשות הועלו בנוגע לתפקודו, חשדות שונות נקשרו סביבו. עסק ביש.

העובד נטול המשרה, המשיך בשגרת יומו. שום זעזוע מיוחד לא טלטל את פעילותו. הוא המשיך להתמסר לעבודתו בשעות לא שעות, אף חוקר לא עיין בתיקו, הוא היה יותר מדי מסור, מכדי שאי מי יעז להעלות כנגדו חשדות ולעיין בעניינו. בהנהלה ידעו היטב, עובדים מסוגו כדאי מאוד לשמור ולהבטיח את שלומם. המסירות שלהם שווה כל הון.

* * *

אדם מטבעו אוהב סדר ואף זקוק לו. הזמנים היותר טובים מבחינתו, הם אלו בהם שלט בחייו סדר, כלומר, העניינים הסתדרו לו, השגרה הברוכה זרמה למישרין, והכל יותר או פחות התנהל לשביעות רצונו. הזמנים הקשים מבחינתו, הם אלו שלא התנהגו כסדר וכמצופה. אדרבה, המציאות פעלה בניגוד להעדפותיו, ואין זה נוח ואין זה נעים.

נהוג לראות בהתנהלות מסודרת הפועלת בהתאם לתוכניות מצב מועדף. אחרי הכל, מי אינו אוהב לקבל את חייו על מגש כסף… ובאותה מידה נהוג לתרגם את המושג 'עבודת הבורא' לתמונה חביבה של הצלחה ועמידה ביעדים, התקדמות מתמדת והעפלה מהישג להישג. מצבים פחות זורחים אינם באים בחשבון.

ובכל זאת, אין לך אדם שאינו נאלץ לחיות, לכל הפחות לפעמים, גם במצבים פחות מסודרים. במקומות הללו הוא מוצא את עצמו בדרך כלל נבוך, נכלם, ולא ממש יודע מה מצפים ממנו לעשות, והאם יש כאן יעוד או תכלית כלשהי. יתכן מאוד שנגלה, כי כאן ממש נעוץ המפתח החשוב ביותר לימים הבאים. הבה נראה.

כסדר, ושלא כסדר

רבי נחמן מבאר (לקוטי מוהר"ן תניינא סי' פ"ב) שהאדם נברא בשני אופנים, אחור וקדם – "אחור וקדם צרתני". אלו הם שני פנים בהנהגה האלוקית. הפן האחד מתנהג כסדר, וכל אחד מאיתנו הוא עדות על כך. הגוף מתפקד בכל רגע נתון בסדר מופלא שאין לו אח ורע, מליוני מרכיבים זעירים פועלים בשיתוף פעולה מלא ומדויק להפליא, כדי לקיים את פתיל החיים בגוף בשר. הסדר המופלא הזה מראה באצבע על נוכחות השם. ומאידך, לא חסרים בחיינו גם שיבושים, דברים אינם מתנהלים כפי שציפינו, ובהזדמנויות רבות ניתקל במקרים שאינם לרוחנו. החשוב ביותר הוא לזכור, שההנהגה הבלתי מסודרת, וזו המסודרת להפליא, שתיהן כאחת מכוונות למטרה אחת, להכיר לנו את מציאות השם בעולם ובכל פרט בחיים.

ההנהגה הפועלת כסדר, עשויה להביא אותנו להכרה במציאות השם, בתנאי שלא נשכח חלילה מי עומד מאחורי הסדר המופתי ומנהל את הכל. ההנהגה שאיננה כסדר, מסוגלת לרומם אותנו אל ההבחנה במציאות השם, אף במדרגה גבוהה ובהירה יותר, ובעיקר, בכל מצב. מי שאמון אך ורק על עבודת הבורא מתוך סדר ושלווה, איננו עמיד בפני מעידות ושיבושים שונים. יתרה מכך, לא ניתנה לו מעולם הזדמנות להוכיח נאמנות אמתית לאמונתו, להביע התמסרות מלאה למלכות השם. ולכן, דווקא בתוך אי-הסדר, מוצפנת קבלת מלכות שמים עמוקה ויסודית יותר, כזו הנובעת מתוך מסירות נפש.

ויש כאן גם מפתח חיוני ביותר לקראת הימים הנוראים.

ימי הדין ממשמשים ובאים. כולנו עומדים לקראת משפט גדול וגורלי. מדת הדין מבקשת את שלה, והאדם הקטן מבקש מחסה. אין לך מחסה טוב ומגונן יותר מאשר תחת כנפיו של אבינו אב הרחמן. ואיך נמלטים לשם?

כמובן, מוכרחים להתכופף קמעא. מדת הדין יכולה גם לגדולים ולחסונים, רק מול דבר אחד אין היא מסוגלת, הכנעה.

המחסה הבטוח בעולם

תחת כנפיו הרחומות יתברך, חוסים לאו דווקא האנשים הגדולים והמוצלחים, מסתופפים שם מי שהסכימו ללכת בעקבות האמונה גם במצבים הפוכים ומהופכים; מי שאי-סדר ושיבושים מביכים לא הרתיעו אותם מלהתמיד בנאמנותם לכבודו של המלך. האנשים הללו שגילו מסירות ונאמנות בכל מצב, הם זוכים למחסה אישי מאת המלך.

אנשים מחפשים דרכים ועצות להינצל מדינים, בפרט לקראת ימים הרי גורל שכאלו. רבי נחמן מלמד שהמפתח הטוב ביותר מצוי כבר בידינו. העצה היעילה ביותר כנגד מדת הדין או כל הנהגה של 'שלא כסדר', היא ביטול, "בטל רצונך בפני רצונו". המצב הבטוח והמוגן ביותר מול תביעות הדין הוא "אם כבנים" – בן הוא מי שמבטל את כל מאווייו והעדפותיו לרצון אביו. והביטול וההכנעה האלה, מסירים מעליו כל גזר דין.

ימי אלול נושאים סגולה מיוחדת במינה להוביל אותנו במעלות התשובה. אלו ימי רצון מיוחדים, וכה גדול כוחם, שהם מסוגלים להביא אותנו לידי הכנעה, ביטול וענווה, בבחינת "מה אני ומה חיי". ההשגה הזו היא עיקרה של תשובה. אדם נכנע הוא איש מקבל עול, בעל תשובה אמיתי. והחשוב מכל, מדת הדין איננה מדקדקת עם אדם שכזה. אם גילית מסירות כלפי המלך, אתה נאמן. ההתייחסות כלפיך שונה בתכלית. מסירות מגלים במקומות היותר קשים, כשהמצב מתנהג שלא כסדר ושלא כמצופה. אלול, זה הזמן.