כדי ללמוד תורה, לא חייבים להיות 'מתמיד'; גם מי שרחוק עדיין מלהיות מתמיד, יכול לפתוח משניות ולגמוע בשקיקה כמה פרקים. כמו כן: כדי לשמור את העיניים, לא חייבים להיות 'קדוש אלוקי'; גם מי שרחוק עדיין מלהיות קדוש, ושקוע עמוק בהבלי העולם הזה, יכול גם הוא להוריד את העיניים ברחוב, ולזכות במצוות "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וכן הלאה בכל שאר תחומי היהדות. שכן, היהדות לא מוגבלת למצליחנים בלבד. אלא כל יהודי ויהודי יש לו גישה חופשית לכל האוצרות הרוחניות, וכל הרוצה יבוא וייטול.

אחד מטכסיסי היצר הרע, הוא: לתת לנו את ההרגשה שאנחנו לא שייכים לעבודת ה'. כך שגם כשיש לנו את האפשרות לחטוף דף גמרא או סימן שולחן ערוך; להוריד את העיניים ברחוב; להתפלל כמה מילים בכוונה ובמתיקות – אנו מוותרים על כך מרצון, מתוך מחשבה מוטעית: "הרי אני ממילא לא איזה צדיק גדול"…

אך רבינו הקדוש, מלמד אותנו ההיפך: גם אם אתה בכלל לא 'צדיק', מותר לך ללכת בדרכי הצדיקים. גם אם אתה ממש לא קדוש, מותר לך להתקדש. וגם אם אתה בטלן גדול, מותר לך להתענג על מתיקות התורה.

גם אם השתכנעת שאתה 'תרנגול הודו', מותר לך להתנהג כבן-מלך. וכמשל הנפלא שסיפר רבינו הקדוש:

"פעם אחת, נפל בן המלך לשיגעון שהוא עוף הנקרא 'הינדיק', וצריך לשבת ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאותו מזה, והמלך היה בצער גדול מזה.

עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאותו! והפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן אצל בן המלך, וגם כן גרר פירורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק! וישבו שניהם יחד כך איזה זמן עד שנעשו רגילים זה עם זה.

ואז רמז החכם, והשליכו להם כתונת, ואמר החכם ההינדיק להבן מלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבוש כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק! ולבשו שניהם הכתונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים.

ואחר כך רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר לא נקראים הינדיק? אפשר לאכול ולהמשיך להיות הינדיק! ואכלו. ואחר כך אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן! וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי" (כוכבי אור, סיפורים נפלאים).

"והנמשל" – מסיים רבי אברהם ב"ר נחמן – "מובן למבינים". ונפרש מעט:

"כל ישראל בני מלכים הם" (משנה מסכת שבת פרק יד משנה ד). אך רבים מאתנו השתכנעו שהם "תרנגולי הודו"; בעלי חיים נטולי חשיבות, המתגוללים ברפש העולם הזה. ישנם אפילו כאלה שנוסעים בפועל להודו…

והתוצאה לא מאחרת לבוא: אנו מתפשטים ערומים, ויושבים תחת השולחן ומגררים עצמות… אנו מפסיקים להתלבש במלבושי כבוד של מצוות ומעשים טובים, ומוותרים על המאכלים הטעימים; לחמה של תורה.

אך הצדיק האמת, החכם הגדול, מתיישב אתנו תחת השולחן, ואומר לנו: וכי אם נפלת להיכן שנפלת, אסור לך כבר להתלבש במצוות ובמעשים טובים? וכי אם נדמה לך שאתה הינדיק אסור לך ליהנות מדף גמרא? וכי אם אינך צדיק גדול אסור לך לשפוך את לבך באמירת תהילים ובשיחה של התבודדות?

"ענה ואמר: אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות, ולשתות אחר כך איזה קפיטלאך תהילים, ולהתלבש באיזה מצוות" (שיחות הר"ן, כג). גם אם אתה מה שאתה: תאכל, תשתה, ותתלבש…

* * *

בריחתו של יעקב אבינו מלבן הארמי, הייתה גם היא בדרך שכזאת. הוא לא מרד בו בגלוי ועזב את ביתו, אלא גנב את ליבו. "ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי בורח הוא". שכן, יעקב ידע שאם יקלוט לבן שהוא מתכונן לברוח, הוא לא ייתן לו לעשות זאת לעולם.

ובכך לימד גם אותנו, צאצאיו, את הדרך להימלט מהיצר הרע: לא לספר לו על הבריחה! לא לספר לו בקול רעש גדול: אני מפסיק להיות הינדיק, אני נכנס לעבודת השם! שכן, אז הוא יפתה אותך שאתה בכלל לא יכול להיות עובד השם, ואתה תישאר הינדיק לעולם…

מה שהכי בטוח; לא לספר לו מאומה. להתחיל כבר עכשיו לחטוף תורה ותפילה ומעשים טובים, גם אם אתה עדיין נחשב בעיניך כתרנגול הודו…