יהודי יקר, שים לב, אתה לא רק חי בבריאה שה' ברא אותה, ומשתדל לעשות רצונו, אלא אתה נוטל חלק פעיל בבריאת העולם! שכן, ה' הוא זה שברא את הבריאה, אבל אתה זה שמוציא אותה מהכוח אל הפועל!

"כי באמת, אף על פי שכבר ברא ה' יתברך את כל העולם כולו, הארץ וכל אשר עליה – עם כל זה, הכל תלוי על ידי ישראל, שאנו צריכין בכל יום ממש לחדש את העולם ולהוציאו מכוח אל הפועל, על ידי עבודתנו במצוות ובמעשים טובים (ליקוטי הלכות, מתנה ב, ב)

קח לדוגמא את מיליארדי הגויים שברא ה', אלה הם בני אדם בכוח (בפוטנציה), אך לא בפועל, ואם לא נדאג להכניס באותם בני אדם דעת אמיתית, הם לא יהיו אלא "חיות בדמות בני אדם" (כמבואר בליקוטי מוהר"ן ח"ב, ז).

אתה זה שניתנה הבחירה בידך, לקחת חיה בדמות אדם, ולדבר איתה דיבורים קדושים, ולהפוך אותה לאדם אמיתי.

וכך גם כל שאר חלקי הבריאה; הם קיימים רק בכוח, וממתינים עליך שתוציא אותם מן הכוח אל הפועל, על ידי שתכיר ותעבוד על ידם את ה'. "כי כל הבריאה – 'בגין דישתמודעון ליה' – כדי שיכירו וידעו אותו יתברך על ידי כל דבר ודבר של הבריאה; וכל זמן שאין אדם לעסוק בזה, אזי נחשב כל הבריאה ל'תוהו ובוהו', ועל זה נאמר: 'לא תוהו בראה; לשבת יצרה' – שיהיה העולם מיושב מבני דיעה היודעים ומכירים את ריבונם על ידי כל פרטי הבריאה" (ליקוטי הלכות, הכשר כלים ד, א).

ואכן, לשם כך ניתנה לך התורה ומצוותיה; שנוציא על ידה את הבריאה מהכוח אל הפועל. "כי כפי המצווה שמקיימם איש הישראלי, כמו כן הוא מוציא חלק מהבריאה מכוח אל הפועל. למשל כשמקיים מצות ציצית, אזי לפי הקדושה והטהרה וידיעת אלקותו יתברך שממשיך על ידי קדושת מצות ציצית, כמו כן הוא מתקן חלק מהבריאה ונחשב כאילו עתה הוציא זה החלק מהבריאה מכוח אל הפועל. וכן בשאר כל המצוות" (שם).

לעומת זאת, כשאתה עובר עבירה חס ושלום, אתה לא רק מכין לעצמך גיהנום, אלא גם מחריב את הבריאה ומחזיר אותה לתוהו ובוהו, מהפועל אל הכוח…

אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו" – מספרים לנו חז"ל – "עולמי עולמי, מי בראך?" והוא ענה לעולמו: "אומר לך מי בראך; אומר לך מי מיצרך: יעקב בראך, ישראל יצרך. דכתיב (ישעיה מג): 'בוראך יעקב ויוצרך ישראל' " (ילקוט שמעוני תנב).

במילים אלו גילה לנו ה' מי זה שבורא את הבריאה: היהודים שקמים בבוקר, נוטלים ידיים, הולכים למקווה, מתיישבים ליד הפתח ואומרים תיקון חצות, לומדים תורה עד עלות השחר, מתעטפים בציצית ומניחים תפילין, מתפללים, נוטלים ידיים לסעודה ואוכלים בברכה – הם אלה שבוראים את העולם ומוציאים אותו מכוח אל הפועל.