מה מפריע לך לשמוח?

אחד המצרכים החשובים והנדירים יותר בעולמינו זו ללא ספק השמחה. כדי להשיג קורטוב ממנה אנשים מוכנים לעשות הכל. כך לכאורה. בפועל, האנושות ברובה נכשלת במשימה. השמחה והחדווה מצויים על פי רוב שלא בהישג יד. מה לא ניסו בני אדם כדי להשיג את אותה שמחה חמקמקה – הכל. עובדים קשה, מרחיקים נדוד במסעות וטיולים, אוכלים, מדברים. והשמחה האמיתית, זו המסוגלת לרומם את הנפש להצלחה צמיחה והגשמה, כמעט ואיננה.

מצרך נדיר

לאמיתו של דבר, אותו מצרך נדיר ומבוקש מצוי במקום מסוים מאוד. אנחנו, עמו הנבחר של השי"ת קיבלנו את השמחה האמיתית יחד עם התורה הקדושה – מקור החיות והמשמעות של כל פינות החיים. יהודי השמח ביהדותו הוא הבריה המאושרת עלי אדמות. "פקודי השם ישרים משמחי לב" המצוות המקיפות אותנו במשך כל שעות היממה, ההתקרבות הנצחית להשם, התפילה והביטחון, כל אלו מרווים את הנפש בשמחה פנימית, אמיתית. יהודי אינו זקוק לבזבז הון במאמצים עקרים להשגת שמחה מדומה, כמנהגו של עולם. יהודי שואב את שמחתו ואת עצם חיותו מאמונתו התמימה. האמונה והידיעה שהנני עובד לכבודו של מלך רם ונישא מלך מלכי המלכים, יחד עם האמונה הבהירה שכל העובר עלי, הכל לטובה, הם המולידים בנפש פנימה שמחה אמיתית, והיא עיקר החיים.

השמחה הזו היא הדבר הקרוב ביותר אלינו, היא שייכת לנו מעצם מהותנו. והיא ממלאת תפקיד מרכזי בחייו של יהודי. שמחה נוטלת חלק מרכזי בקיומה של כל מצווה. השמחה גופא מצווה היא. אין זו תוספת חביבה לחיים, כי אם מרכיב חיוני ומרכזי, המשפיע ומשנה כל מעשה מצווה לעניין אחר לגמרי. כפי שמלמדים אותנו הצדיקים, כך אמורים להתנהל חייו של יהודי. מתוך חיות וחדווה לקראת כל מעשה של קדושה. לקבל שבת בהתלהבות, לעסוק בתורה בחשק, להתכונן לקראת כל יום טוב מתוך תשוקה. יהדות שכזו יש בה את הסגולות הנדרשות לצמיחה תמידית ולעמידה גם במצבים קשים ומורכבים.

השאלות אשמות!

ואם ישאל אדם. אם אכן זוהי האמת והשמחה כה מצויה וקרובה, מדוע אינני מצליח לחיות כך? מדוע אנחנו נוטים לחפש את השמחה האחרת, המאכזבת והבלתי מושגת. למה אינני מצליח להתחבר לאמת הזו של התחזקות עם נקודות טובות. מדוע גם אחרי ששמעתי את דברי הצדיקים, על החיוב להיות בשמחה תמיד, עדיין אינני מצליח להפוך את האמת הזו ליסוד מוצק בחיי, ועדיין הנני שוגה שוב ושוב בעצבות ודכדוך? הנה לך תשובה – מפני כל השאלות הללו! הקושיות הם מקור העצבות. ורק מפני שהינך שואל אותן שוב ושוב, עודך שם, מדשדש בין עצב לדכדוך. ולא יודע היכן משיגים את השמחה הפשוטה, התמימה, הנגישה כל כך.

ובאמת הסיבה האמיתית לאובדן השמחה היא מדת הדין. אדם ששגה ונכשל הוא אינו ראוי, ולכן מפילים אותו מהשמחה, מרחיקים אותו מהעונג והמתיקות של האמונה. הנפילה הזו מכניסה את הנפש למלחמת קיום, מלחמה בעמלק. הצרה הגדולה היא, שעמלק מומחה ברמאות. הוא מצליח לגרום לך לשדוד את שמחתך ועוד לשאול מדוע. עמלק מומחה וותיק בהטעיה. הוא מסוגל לגרום לקורבנותיו להיות שבויים בנכליו ולא להבין מדוע אני עצוב, כבד, עייף. ולכן צעד ראשון במלחמת עמלק זה 'זכור'! תזכור ותדע מי מונע ממך את השמחה. זכור את אשר עשה לך עמלק – אם תדע מי עשה לך, תדע גם את אשר עליך לעשות. תדע איך ללחום בדמיונות העצבות ותעתועי הריחוק.

זו מלחמה קשה. היש סיכוי לנצח? בהחלט! אך לשם כך יש לחגור מותניים וללחום בכל עוז באמצעות עצותיו של רביה"ק. כלל ראשון במלחמה, לא להביט ימין ושמאל. לא להיקלע לשאלות וקושיות. רק להתמקד באמונה איתנה שהשם איתי עימי ואצלי. אסור בשום אופן להתייחס לפעלוליו של האויב. כל התייחסות מיותרת מצידנו משרתת את האויב. לוחם המרגיש את נפילותיו וסופר את חבלותיו, עלול מהר מאוד להתמוטט. אם נתעקש להמשיך הלאה, להיצמד לתכסיסי המלחמה, מחשבות טובות, אמונה שמחה ומעשים טובים, עמלק מעצמו ייחלש. אנחנו ננצח בעזרת השם.

עמלק, לא איכפת לי

ימי הפורים חלפו עלינו, זכינו להילחם בעמלק, וגם להכניע אותו. צעדנו לאורו של מרדכי היהודי והוא שהאיר לנו את הדרך איך להתחזק ולא להתייאש. אין ספק שבכוח סגולת הימים הגדולים הללו זכינו להמתיק מעלינו את כוחות הדין והקטרוגים המעלימים את האמונה והשמחה. כעת זה הזמן המתבקש והראוי ביותר להפוך את העקרונות הללו לדרך חיים וליסוד הקיום. זו העת להחליט בפשיטות להיות בשמחה תמיד. להתעקש שלא להביט ולא להסתכל יותר על שום סוג של כבידות, חולשה, נפילה, משוגה או עוגמת נפש. שלא יהיה איכפת לנו כלל! להתייחס לירידות והפסדים זה להישאר פצוע בשדה הקרב. לוחם חייב להתמקד בניצחון. לחשוב אך ורק בדברי תורה, שמחה וחיזוק. להיצמד לעצות הצדיקים ולנקודות טובות. וללכת תמיד לאור הידיעה שלא חסר לי מאומה. יהודי אני ויהדותי מספקת לי את כל החיות השמחה וההצלחה שבעולם, היכן שאני כעת ממש. זהו הלימוד עימו יצאנו מפורים, ואלו אבני דרך החשובים ביותר לקראת שמחת חג הפסח הבעל"ט.