מאשפות ירים אביון
כ״ח באייר תשע״ט
באיזו נקודה אתה חושב שאתה מוצלח? 'בשום דבר!' השיב התלמיד בלי לחשוב. 'אולי לשיר?' ניסה המנהל, 'מה פתאום', ענה התלמיד, 'אני רק פותח את הפה כולם צוחקים'. אולי חשבון? התעקש המנהל, 'שהמורה יראה את התעודות…' היתה התשובה. (חנוך לנער)
"כבשה שחורה"
לדאבונינו, בהרבה בתים יש לפחות ילד אחד שהוא קצת חריג, ההוא שאף פעם אינו מסתדר עם האחים, זה שתמיד דרכו להציק או סתם לנדנד. ילד זה שאמנם מעשיו הם שגרמו לו, אבל במציאות הוא מרגיש עצמו נרדף ומסכן, לא תמיד הוא מבטא זאת בפיו, ולא תמיד יש לו היכולת לומר זאת בפירוש, ותמיד, בגלל התנהגותו, הרגשתו לא תתקבל, אבל וודאי שהרגשה זו רודפת אותו. הוא תמיד חש שהוא שונה מאחרים, נחות מהם, "כבשה שחורה". אם בנוסף לכל הוא ניחן בזוג ידיים שמאליות, ובכל דבר שהוא נוגע הוא מזיק – וכמובן על כל קלקול או שגיאה שהוא עושה הוא מקבל נזיפה, (שאגב, בדרך כלל אינה ביחס מדויק למה שהוא עשה) – במקרה כזה גם הורה שניחן משמים במידת הסבלנות, בכל זאת לילד הזה גם הוא כבר איבד את הסבלנות. במצב הזה עתיד הילד נמצא חלילה בסכנה גדולה.
אם כולם נגדו – אתה לצידו!
כפי מה ששמעתי מגדולי המחנכים, כלל זה יהא מסור בידך: אם אתה רואה ילד שכולם נגדו, היה אתה לצידו.
אף פעם אל תיתן לילד לעמוד לבד. גם כאשר הילד אינו צודק, תראה שאתה מלמד עליו זכות. מספיק משפט אחד כדי להפיג ולהפחית את המתח. כך, למשל, בשעה שכולם נוזפים בו, אתה יכול לומר: "הוא ודאי לא התכוין לרעה" או: "גם לי קרה פעם כזה סיפור" וכדומה. אחר שאתה לצידו, ואחרי שהוא יודע שכוונתך טובה, ואינך שופט אותו לפי הדעות הקדומות שהוא חושב שיש – ושאכן ישנן – ל"כולם" עליו, תוכל בהזדמנות מתאימה להסביר לו בשקט את השגיאה שלו, אבל זה אחרי שהוא קיבל את ההרגשה שאתה לצידו, ואחרי שאכן מישהו היה לצידו והגן עליו.
המצב חמור הרבה יותר אם הילד זוכה לתואר "מכובד" בקביעות. 'בטלן שכמותך', "שליימזל", "נו, למה ציפית ממנו", "זה הרי הוא" וכדו'. כשילד שומע תארים כאלה באופן קבוע, לא זו בלבד שאין לו שום רצון, כח או תקווה להשתנות לטובה, הוא גם עלול לאבד את כל הביטחון העצמי שלו, ואז הסכנה גדולה עד מאוד, ה' ירחם.
"הרב! תראה מה תלוי על הקיר!"
ידוע לי על תלמיד בתלמוד תורה, שאיבד את חינו אצל כל המלמדים. בכל רחבי התלמוד-תורה ידעו להצביע על ה"חיה רעה" שידו בכל ויד כל בו. באחד הימים נקרא הילד למשרד ונשאל ע"י המנהל (שהיה מחנך נפלא): באיזו נקודה אתה חושב שאתה מוצלח? 'בשום דבר!' השיב התלמיד, בלי לחשוב, (ומה הפלא, הרי זה מה שהוא שמע תמיד בבית ובת"ת). 'אולי לשיר?' ניסה המנהל, 'מה פתאום', ענה התלמיד, 'אני רק פותח את הפה וכולם צוחקים'. אולי חשבון? התעקש המנהל, 'שהמורה יראה את התעודות…' היתה התשובה. 'ואולי לצייר?' ניסה המנהל שוב, ונענה: 'יכול להיות'. המנהל ראה בתשובה זו את חבל ההצלה אותו חיפש. הוא הביא מיד דף ציור ומכשירי כתיבה, והילד צייר בית עם נוף.
יש לומר, לציור לא היה לא טעם ולא ריח. אולם המנהל לקח את הציור, השלים אותו, מסגר אותו במסגרת מהודרת, לא לפני שחתם את שמו של הילד על התמונה, וביקש מאיש התחזוקה לתלות את התמונה במקום מרכזי בת"ת.
נקישות נרגשות נשמעו למחרת בחדר המנהל: הרב! הרב! תראה מה שתלוי על הקיר! קרא הילד כשעיניו זולגות דמעות…
לא, הילד לא הפך למחרת לילד פלא. אולם בתהליך ארוך, שמעשה זה היה תחילתו הארוכה, הפך הילד אט אט לאדם אחר ממש. כיום, עשרות שנים לאחר מעשה, הוא משמש כאיש חינוך מעולה.
הכל בזכות ציור אחד פשוט.
ומעשה אמיתי זה הוא דוגמה איך לרומם ילד מהשפלה, ולנסות לסייע לו להיות מה שהוא יכול להיות – אדם.
גולשים צפו גם ב:

הברסלבים הראשונים
מסמך מרתק שרשם זלמן שזר מפיו של הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין על התקרבותו לברסלב, על עלייתו ארצה ועל חסידי ברסלב הראשונים בירושלים.

כולם יהיו ברסלב
האם כל הצדיקים שחיו אחרי רבי נחמן לא היו צדיקים? האם לעתיד לבוא כולם יהיו ברסלב? האם חובה על כל אדם להתקרב לרבי נחמן ולהיות חסיד ברסלב? תשובות - בפנים

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

גילוי העולמות (א)
לכל אדם ידיעות אודות המציאות, אותן קנה באמצעות כוחות החכמה והבינה שלו ובאמצעות הנתונים שנמסרו לו על ידי חושיו. אולם "דעת" היא התוודעות מסוג שונה אל המציאות. הכוונה לגילוי של הקודש בכל דבר, חיבור כל…

המלך והכפרי
"...פנה המלך אנה ואנה וראה כי אין איש, וכי כל שריו ועבדיו הנאמנים עזבוהו לנפשו, ומשכך, מצא המלך עצמו מיואש. הביט לכאן ולכאן, החל צועד מעט "עד שמצא בית כפרי אחד", ותוך שהוא מבוסס את…

בענין השמחה…
נקודת השמחה בעצם היהדות אמורה ללוות את הנפש לכל מקום אליו תתגלגל. המצוות והטוב שיש בכל יהודי, די בהם כדי להחיות את נפשו תמיד, בכל מצב. חיי אמונה הם כאלו שאינם נתונים לחסדי המצב והמקום.…

מחשבות ודמיונות
"כשעושין שחוק וקומדיה, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיה. ואף שהוא תאווה לשמוע, אף על פי כן, אין זה השחוק בעצמו. וכן, כשבא להחדר שעושין שם הקומדיה, יש שם מצוייר על…

אני הגבר ראה עני
דומה כי בחודשים האחרונים אין צריך הסבר על אבל מהו, ועל צער מהו ועל פחד וחשש. מגיפה? חווינו. מלחמה? אנחנו בעיצומה ה"י. הקינות יאמרו כמעצמן; אני הגבר ראה עני – אני ממש, עני ממש... אבל…

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ?
מדוע נחרב בית המקדש?! על איזה עוון גלו בני ישראל בגלות קשה שכזו!? מה גרם לכך שאבדנו מארץ ישראל?! לימוד עמוק מתוך דברי מוהרנ"ת בליקוטי הלכות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

איכה ישבה? בדד!
אם מטרת התוועדות החברים היא להאיר זה לזה ולקבל זה מזה, איך יתכן שכשיצאנו מאותה התקבצות נשרנו אותו דבר ולא השתנינו רוחנית במאום? למה איני חש בשום התרוממות רוחנית לאחר 'שיחת חברים'?

גביע מתנה לרבי
הם יצאו לדרך מבעוד מועד, שבוע לפני ראש השנה, והביטו בשמים שצבועים היו באפור קודר, גוון שאינו מבשר טוב. אם תהיה הדרך מלווה בסערות של שלג ומלאה בתקלות ועיכובים לא יספיקו להגיע לראש השנה... (סיפורים)

אומן אומן ראש השנה
באמת, רואים בחוש שכולם בסוף מסתדרים, אף אחד לא נשאר רעב או נטול שינה ואם לשפוט לפי מבע פניו של בעלי בימים שלאחר ראש השנה אצל הצדיק – אף אחד גם לא ממש סובל. הלוואי…