לקרב אנשים…
י״ג באב תשע״ט
לא רק במדבר בנינו משכן לה', לא רק בהר המוריה הקמנו לו היכל קדוש, גם היום אנו עסוקים בהקמת משכן ובבניית היכל קודש. זאת, על ידי שאנו עוסקים בקירוב נפשות ישראל לה' יתברך. וכשמתמקדים ב"גדולים", ומאירים גם בהם את הדעת הקדושה, פועלים בכך הרבה יותר, שכן אז גם "אלו הקטנים והשפלים במעלה, נופלים ונטפלים ממילא אליו ומתקרבים לה' יתברך, כי מתבטלים לגבי הגדול מהם שנתקרב לדרך האמת"
לקרב אנשים – בעיקר החשובים!
"…כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות,
הוא בונה בחינת 'היכל הקודש' "
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, נט)
לא רק במדבר בנינו משכן לה', לא רק בהר המוריה הקמנו לו היכל קדוש, גם היום אנו עסוקים בהקמת משכן ובבניית היכל קודש. זאת, על ידי שאנו עוסקים בקירוב נפשות ישראל לה' יתברך.
"…כי כמו שנבנה המשכן בגשמיות – שעיקרו היה בשביל ההיכל הקודש שהוא לפני הכפורת אשר שם הארון – כמו כן נבנה משכן והיכל הקודש ברוחניות מנפשות ישראל שנתקרבו לה' יתברך על ידי משה שהחזירן בתשובה… שזה העסק יקר וחשוב מאד מאד אצל ה' יתברך, יותר מכל העבודות שבעולם. כי זה עיקר גדולתו וכבודו של ה' יתברך, כשהרחוקים ביותר נתקרבים אליו" (ליקוטי הלכות, תערובות ה, ה).
את המשכן הזה בונה הצדיק בעזרת אנשיו שמפיצים את דעתו הקדושה, כפי שכמה פעמים דיבר רבינו "והזהיר אותנו מאד לקרב נפשות להשם יתברך; להשתדל לדבר הרבה עם בני אדם כדי לעוררם ולהשיבם, לקרבם לה' יתברך. ורצונו היה אפילו לדבר עם בני העולם שיחות חולין בעסקי העולם – אולי יצמח ויתגלגל מזה דיבורים שיעוררו אותם להשם יתברך" (חיי מוהר"ן, תקמג).
בבניין אותו משכן אין להתרשל ולהתעצל. יש להתאמץ ולטרוח, ואף להיטלטל בדרכים לשם כך, כמובא ש"היה רצונו שיסעו נסיעות בשביל זה, כדי לדבר עם בני אדם" (שם).
מאידך, התוצאות לא חייבות להיות מרשימות… גם אם הן נראות כאן – בעולם הזה – עלובות, הרי בעולם האמת הן חשובות עד מאד. ולכן, "אפילו אם לא יפעל כי אם תנועה בעלמא, שייכנס בהם איזה הרהור תשובה או התעוררות לפי שעה – גם כן טוב מאד! מכל שכן שיכול להיות, שברבות הימים, כשידבר עמהם ויחזור וידבר – אולי יזכה לעוררם באמת לה' יתברך ולקרבם לעבודתו יתברך, אשר אין דבר גדול מזה" (שם).
* * *
אך שימו לב:
המושג "קירוב רחוקים" לא מסתיים בקירובם של יושבי קרנות ואנשים שחולפים בצמתים…
הן אמת, שאותם קל יותר לקרב ולקנות את לבם בדיבורים ספורים. אך רבינו הקדוש שאף ליותר מזה:
"העיקר הוא להשתדל לקרב לה' יתברך בני אדם הגדולים במעלה, שיש להם איזה חשיבות. כי בני אדם כאלו קשה לקרבם מאד, וכשזוכה לקרבם – אשרי לו" (שם).
כשמתמקדים ב"גדולים", ומאירים גם בהם את הדעת הקדושה, פועלים בכך הרבה יותר, שכן אז גם "אלו הקטנים והשפלים במעלה, נופלים ונטפלים ממילא אליו ומתקרבים לה' יתברך, כי מתבטלים לגבי הגדול מהם שנתקרב לדרך האמת" (שם).
* * *
אם תשאלו: מי הם הגדולים? כבר הקדים אתכם מוהרנ"ת: "ושאלתי אותו זכרונו לברכה: מי הוא הגדול? השיב בחיפזון [בדרך גערה על שאני שואל דבר פשוט כזה]: 'מי שהוא למדן יותר, חשוב יותר; מי שהוא עשיר, חשוב יותר; מי שהוא מיוחס, חשוב יותר'. והמובן מדבריו היה, שכל מי שיש לו איזה חשיבות ומעלה, מצד עשירות או מצד חכמה ויחוס, בוודאי נשמתו גדולה וגבוהה יותר, וכמו כן יש לו יצר הרע גדול ביותר, וגם בו תלויים כמה נפשות ביותר. ועל כן, העיקר להשתדל לקרב מבני הנעורים החשובים שבעיר, כגון בני העשירים ואותן שמוחזקים בלימוד – ואז הקטנים מתקרבים ממילא" (שם).
גם אם אותם ה"חשובים" אינם מרגישים שדיבוריו של הצדיק נחוצים להם כאוויר לנשימה, כפי שחשים פשוטי העם, זכאים גם הם לגלות עולם חדש ולשנות את חייהם!
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…