ימי הפורים הקדושים חלפו ועברו, וכעת אנו מתכוננים לקבל את קדושת ימי הפסח, וכהכנה אנו קראנו את פרשת 'פרה', לטהר עצמנו מכוחות הטומאה של היצר הרע, ולזכות לשוב בתשובה שלמה.

אך כידוע דרכו של היצר הרע שמתגבר כל כך ונדבק בנו כטיט היוון, ופושט טלפיו עלינו להורידנו מדרך החיים לשאול תחתיות, ועוד אחר כך מוסיף לבלבל אותנו ולהכניס אותנו למרירות נוראה שאין דוגמתה, ולפעמים מוריד את האדם שיעמוד על גבול של שגעון ממש, וכך חוזר חלילה נופלים שוב לעבירות ושוב לעצבות ומרירות, עד שאנו עומדים ותוהים בלבנו האם אכן שייך לצאת מזה, האם אכן יתכן מציאות שיזרקו עלינו מים טהורים ונהיה טהורים?

אך ברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל, ושלח לנו צדיקים המלמדים אותנו איך לדלג על כל המחשבות והבלבולים וההרגשות למיניהם, ולתפוס בשרביט המלך.

כי הדבר הראשון שצריך, זה להפסיק לחשב חשבונות. כי מי אמר שאנו מוכרחים להגרר בעל כורחנו אחר עמלק כל ימי חיינו? אולי אפשר פעם אחת לעצור בפשיטות, ולסרב ליצר הרע, לחשוב הנה כעת אני רוצה לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים, לפחות בנסיון אחד?

אלא שהיצר הרע הוא מתוחכם מאוד, והוא מבלבל אותנו עם הרגשות מדומות של חוסר יכולת לעמוד לנגדו, ועוד מזכיר לנו את מאמר חז"ל שכך הוא דרכו של היצר הרע שגורר את האדם אחריו, והיום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, וכי כיצד שייך לאגור אומץ ולעמוד לנגדו ולהתנתק ממנו?

אח יקר! דע לך, שלכן באמת אנו מוכרחים להתקרב לצדיקים, שמלמדים אותנו ללכת בדרכה של אסתר המלכה, שאפילו שלא ראתה שום דרך איך שייך לבוא ולהתקרב אל המלך – מלכו של עולם, ואין שום פתרון וכוחות הנפש לקום ולהתחבר לה', בכל זאת החליטה 'כאשר אבדתי אבדתי' – בלי חשבונות, אני נכנסת למלך, יהיה מה שיהיה, אני את שלי עושה.

וכך אנו צריכים לקבל עזות דקדושה שכזו, "לקפוץ אל האש", בלי לחשוב מה יהיה, האם נצליח, האם אנו ראויים. פשוט לקפוץ ולעמוד באיזה נסיון, להתנתק מכל המחשבות ולהתפלל, לדלג על המרירות ולהתחיל לחשוב מחשבות של אמונה והשגחה פרטית.

ובאופן עבודה שכזה בו אנו עוצרים את כל הירידות והבלבולים בבת אחת, אפשר לזכות שיתעוררו רחמים גדולים של השי"ת, שאפילו אם איננו ראויים, בכל זאת הוא יושיט לנו את שרביט הזהב, ויקרב אותנו ויאיר לנו הארת פנים, עד שבפתע פתאום נשים לב שכבר אנו עמוק עמוק בתוך הקדושה.

לכן אחי היקר, הבה נצא מכל היאוש והריחוק, נתחזק יחדיו לקחת את אור הפורים עמנו, נכין את לבנו לקבל את מי הפרה ולהטהר, עד שנזכה לאכול מן הזבחים והפסחים.

זה אפשרי!