התורה חייבת להינתן מחדש!

רעש והמולה נרגשת. השמועה אומרת שהמלך עובר למשכן חדש. אך זהותו של המקום מפליאה; המלך בחר לנטוש את עיר המלוכה הגדולה והמפוארת, ולהתגורר בכפר קטן ונידח, אצל כפרי פשוט הנחשב אהובו ומקורבו. הפמליא המלכותית מלווה את המלך בכל גינוני המלכות, ובכפר הקטן עוסק הכפרי בהכנת המקום למגורי המלך.

מה מסוגל כפרי פשוט להכין? מאומה כמעט. הוא משתדל להכין סעודה קטנה, ובעיקר מתרגש. בלילה האחרון אינו מסוגל לעצום עין מציפייה דרוכה, וכשהמלך מופיע במעון הצנוע, הוא מסתגר עם אהובו, ולתדהמת ההמון, הוא מגלה לו באופן אישי את צפונותיו הכמוסים ביותר, ומלמד אותו איך להנהיג את המקום הקטן והנידח הזה בנימוסי מלכות. הוא מספר לו שדווקא כאן הוא מעוניין לכונן את ממלכתו.

את יום זה, יום כינון המלכות בכפר, מצווה המלך לחגוג מדי שנה מחדש.

* * *

זכינו עד כה לספור את הימים, ואנו מצפים ליום השישי בסיוון, עבורו נברא העולם.

ביום זה יורד השי"ת לכאן, וקובע משכנו בתוכנו, במקום הרחוק והקטן כל כך לעומת גדלותם הבלתי נתפסת של דרי מעלה, מלאכים ושרפים. בשעה שירד השם על הר סיני, מלווה בפמליא של מעלה, הדהד בעולם פלא עצום; המלך הגדול והנורא מגלה את תורתו ואת צפונותיו וכל טובו לאנשים קטנים. הם, נקראים "בני בכורי ישראל", והם כל רצונו וחפצו.

איך מתכונן הבן האהוב אל היום הגדול?

אין בידינו הרבה יכולת להתכונן לכל הגדולות והנפלאות. אלא בזה שמיום שהתחלנו להבין מעט את עוצם החיבה שהשם יתברך מחבב אותנו, כשיצאנו ממצרים והובטחנו על קבלת התורה – מאז כל מחשבותינו ותשוקתנו, דבוקים ומתגעגעים ליום הזה. וזוהי ההכנה שלנו. הספירה, הציפייה. ואת העיסוק הזה אנחנו מעצימים עוד יותר בימים האחרונים לקראת היום הגדול.

ואם עלול מאן דהו לתהות ולהתפלא; איך יתכן שדווקא הוא הקטן והגשמי, יהיה חשוב ונצרך כל כך להגשמת רצון השם בעולם, ואיך יתכן שעליו ועבורו מתקיים רצון השם, הרי אנחנו מקדימים וקוראים קודם שבועות בפרשת במדבר, עד כמה גדולה חיבתו של כל בן יחיד אצל אבינו הגדול, שכל אחד מנוי וספור בסדר מופתי איש על מחנהו ודגלו.

איך מתכוננים

זוהי למעשה ההכנה החשובה ביותר. שתדע ותאמין ותראה איך באופן אישי, אתה מקבל מתנה מופלאה גם מבלי להיות ראוי לה. ואף אם אינך מסוגל ממש להבין איך יתכן שזכית לדבר עצום ונפלא כזה, הנך מתחזק לרוץ בלהיטות לקראת האוצר ולקבל אותו בשמחה עצומה, בלי שום קושיא ותמיהה. רק מתוך שמחת עליונים ותחתונים, העולזים יחד להשלים רצון השם המבקש לשכון בתוך כל אחד מישראל.

ולמעשה, עצם העובדה, שאנחנו כה נרגשים ונבהלים, עד שאיננו לגמרי בטוחים שיש בידינו כלים וכוח לקלוט ולהחזיק ברשותנו מתנה כל כך עצומה, ואנו בושים בקטנוניות שלנו, זוהי בעצם ההכנה העיקרית לקבלת התורה. כי בכל זאת אנו מתגברים להתכונן לקבל תורה, באמונה, רצון, ובטחון על חסדו וטובו, בוודאי נעמוד במשימה המופלאה; ובזכות כך אנחנו זוכים בכל שנה מחדש להארת פנים של "זקן מלא רחמים", המופיע עלינו ביום החמישים ברחמיו העצומים משער החמישים. וזהו יסוד קיום העולם ברצון השם תמיד.

המתנה הזו חייבת להינתן בכל שנה מחדש. ואפילו שלכאורה יש לנו תורה ומצוות זה מכבר, אין לוותר על קבלת המתנה, ועל חגיגת התחדשות מלכות השם בעולמנו באופן חדש לגמרי, גם השנה.

מדוע?

הנה, עצם קיום התורה הוא דבר הדורש מסירה מחודשת ותמידית. אם לא כן, לא נוכל לממש אותה. ונאבד את היכולת להחזיק בה. לימוד התורה דורש דעת ואמונה, הבנה וישוב הדעת. קיום המצות מחייב זהירות והתעוררות, וגם יכולת וזכות ורצון הנובע מאמונה זכה. וכל הדברים הללו יכולים להתקיים רק בזכות התחדשות תמידית של שפע מידות הרחמים, וזה נעשה בכל שנה בחג השבועות – בו נשפעים רחמי השם הבלתי נדלים, ואז אנו מקבלים את כל הכוחות הללו מחדש.

תשובה ניצחת

עולמנו מסובב בגשמיות וחושך. הגויים מקנטרים ומתריסים: על מה אתם מוסרים נפש – "מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ", על איזה שכר ורווח הנכם חולמים? הלא תראו איך אתם שקועים בגלות וריחוק?! הם מוכנים להציע לנו כל הטובות שבעולם, אילו רק ניאות לקבל את הנטל החומרי שלהם. וזה מה שעובר על כל אדם הנוכח לראות את מצבו, איך הוא נוטה למנהגי ה'כפר', להיות עב ומגושם, טרם נכנע אל קדושת התורה, ומכל צד מקיפים אותו טרדות ומניעות. ובלבו שואל, איך יזכה בתוך סביבה שכזו לשמור על מתנה כה מעודנת ונפלאה? אכן, לשם כך כה נדרשת ההתחדשות בחג השבועות.

כי השי"ת נתן לנו מועדים לשמחה. זמנים מיועדים להופעת אור הפנים, המחדש את העולם ואת כוחות הנפש. כי בעת שנברא העולם, אדם הראשון וכל המציאות היו בדרגת שלימות מוחלטת.

אך עצת הנחש כיסתה את הכל בחושך וגשמיות. ובעת קבלת תורה פסקה מעלינו הזוהמה, ומצאנו עולם של השראת השכינה. חיים וקרבת השם. ההתגלות המטהרת הזו, מתחדשת בכל שנה בחג השבועות. ואז אנו מוצאים מחדש, עולם נפלא של התקרבות, נטול הפרעות וכבדות, ואפוף אור שמחה וחירות. עד ששום טענה ופיתוי חיצוני אינו מסוגל להעיב יותר על חיי יהדותנו.

כל שעלינו לעשות כעת הוא, לדעת שאנו נצרכים ורצויים מאוד. לקבל את החג בשמחה. ולהיות ערים מתוך געגועים וציפייה לקראת המתנה הנפלאה. ולהבין שניתנו בידינו המצוות שהם כלים פשוטים שיציבו אותנו חזקים כנגד כל פיתויי העולם. וכאן גם מצויים המפתחות לכל שפע הרחמים והעונג שבפנימיות התורה.