בחודש אלול אנחנו מחפשים. "ויתורו את הארץ" (במדבר יג כא) מתרגם אונקלוס "ואלילו ית ארעא". מחפשים את הדרך לצאת מאיפה שאנחנו, ולהיות לאחרים. עוברים מחיפוש לחיפוש, מעצה לעצה, מנסים כל מיני דברים. היצר אומר לנו, שנסיון החיים שלנו מראה שאין לנו סיכוי. שכל מעשה שנעשה בסופו של דבר ישאר במערכת הגבולית שלנו, לא משנה כמה הוא ירומם אותנו. כאילו קשרו אותנו לקרקע עם גומי, שברגע שאנחנו מנסים לנצל את הרווח שיש לנו כדי לעלות קצת יותר, החבל נמתח ומחזיר אותנו בחבטה חזקה אל הקרקע. הקרקע היא מערכת החיים שאנחנו נמצאים ביום יום, שמראה לנו שוב כמה אנחנו ארציים ובעצם לא יכולים להשתחרר מהמושגים הללו. שינויים טכניים שנתכנן מראש אולי אפשריים, אבל הם לא יביאו אותנו לשינוי יותר גדול מעבר לאותו דבר ספציפית.

לפני הכל, צריך לדעת שבגלל כל השאלות האלו יש לנו את חודש אלול ועשרת ימי תשובה שמספקים לנו תשובה מספיקה לכשעצמה. המלך בשדה – הקב"ה יורד אלינו כדי לעזור לנו לחזור בתשובה. החיוב לתשובה גדל דווקא בימים אלו בגלל שאנחנו לא נדרשים לעשות את הכל לבד, אלא הקב"ה נותן לנו כוחות אחרים למעלה מהמדרגה שלנו.

אבל מעבר לכך, מראה רבי נתן דרך להתמודדות עם טענת יצר זו. זה לא שהטענה נכונה, והכשלונות באמת מראים על קיבעון שלנו, ואנחנו מצפים לניסים. עצם הטענה הזאת היא אותו כיוון מחשבה של היצר שהחטיא אותנו, שממשיך לתפוס אותנו באותה מחשבה. מהו באמת כוחו של היצר הרע? שלמה המלך מגדיר אותו בקהלת (ד, יג) אותו כ"מלך זקן וכסיל". הוא מולך על איברי האדם (רש"י שם), וכמו זקן אינו פתוח לדברים חדשים, ולא רוצה בחכמה. ביסוד הדברים, לא מוזכרים כאן שלושה כוחות נפרדים, אלא כולם עולים לאותו מקום: היצר רוצה להיות טבעי. כל מה שהוא רצון האדם הוא קדוש, לשיטת היצר. אם יש לי רצון לדבר מה, אני אממש אותו. היצר לא מכיר בכל סוג של אמת חדשה על עצמו. הוא לא מוכן לשמוע את זה אפילו, שהרי הוא נקרא כסיל שעליו נאמר במשלי (יח): "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות ליבו". בגלל זה היצר הרע מפחד משינוי אמיתי, כי הוא משנה הגדרות אמיתיות בנו. משמעות השינוי היא לבטל את מה שקיים ולבנות דבר חדש במקומו. את זה הוא לא רוצה.

אנחנו חושבים שבגלל שאנחנו חוטאים אנחנו לא מסוגלים להשתנות. האמת היא שאנחנו חוטאים בגלל שאנחנו חושבים כך. זה בדיוק אותו הלך מחשבה של היצר – לא להכיר באפשרות השתנות. מכיוון שאני זה רק מה שאני מכיר מהעבר שלי, מה שקיים בי לרגע נתון זה, עולה שאלה חזקה מאיפה אני אביא כוחות עצומים שהם לא מה שאני. אבל כל ההנחה היסודית היא הטעות שבשאלה – אתה לא רק מה שעשית בעבר. אתה לא מה שאתה מכיר מהרצונות הנמוכים שמתגלים אצלך כשמראים לך פיתויים מול העיניים. "כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה ממש, כמו שמברכין על זה כמה ברכות בברכת השחר" (משיבת נפש, ז). היצר הרע מקטין את האדם למה שכבר הוכר מההיסטוריה, והוא לא מוכן לגלות שום כוח חדש. אם נגביל את השינוי בהתאם לכוחות שאנחנו מכירים כבר, כוחות טבעיים של היצר המונעים על ידי פיתויים, לא נוכל להבין מאיפה מביאים כוחות אדירים שיחוללו בנו שינוי. אבל אם נדע ונאמין, שיש בנו כוחות עצומים שאיננו מודעים אליהם כלל, והדרך להכרה בכך – כשנרצה לחיות לא רק לפי מה שמוכר והוא נתון קבוע בתוכנו, אלא נרצה לחפש מתוך ידיעה שמשהו חסר בנו, במערכת החיים הרגילה והטבעית שלנו, אז נוכל להשתנות באמת.

"כל ההתרחקות של רוב העולם מהשם יתברך, הוא רק מחמת נפילות וחלישות הדעת. כי רובם התנסו כמה פעמים והתחילו בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד כפי נפילתו רחמנא לצלן… על כן נתייאשו בעצמן. אבל באמת כל זה מעשה בעל דבר בעצמו, שהוא זקן דסטרא אחרא". ההשתעבדות לעבר היא היצר הרע. הרצון לחפש מעבר למה שמוכר לי, ההתמסרות לעתיד, זה היצר הטוב, וזה מה שאנחנו באמת. חדשים, מלאים כוחות שלא נודעו אליהם מעולם, ומוכנים לחיפוש מתמיד.