החברים המקורבים לצדיקי אמת ואוחזים את עצמם בהם, ראוי שיחזקו זה את זה ויעוררו זה את זה. ועיקר התחזקות הוא בגודל כח הצדיק האמת שהוא גדול כל כך, עד שיכול להעלות גם נפשו הפגומה ביותר ולא יצאה עדין מחול אל הקודש אפילו כחוט השערה, גם אותו יכול הצדיק להעלות ולחדשו לטובה בגודל כוחו וזה עיקר ההתחזקות של כל אחד. כי אפילו הגרוע שבגרועים יהיה מי שיהיה אפילו אם עכשיו עובר עליו מה שעובר על זמן שאוחז את עצמו בצדיק האמת, יש לו תקוה טובה ונפלאה לנצח. גם צריכין שכל אחד יחזק את חבירו ויעוררו זה את זה ויחזקו זה את זה בעבודתו יתברך, ויזכיר כל אחד את חבירו כל העצות טובות שיודעים ומבינים כל אחד כפי מה שקיבלו מרבם. (משיבת נפש, אות ג)

בראשית הדברים כדאי לדעת את דברי רבי נתן: אין שום כוונה שהצדיק עושה לנו את כל העבודה, ואנחנו יכולים לצאת לפנסיה מוקדמת. חייבת לבוא לפני כן אתערותא דלתתא [התעוררות, עשיה, מצד האדם עצמו]. גם אין שום אפשרות שהצדיק 'יתקן' אותך, אם אתה לא מקורב אליו. מה הכוונה בלהיות מקורב אליו? רבי נתן מסביר: ללכת בדרך שהוא הנחיל, ולחיות על פי דעת התורה שלו. זה התנאי הראשון והבסיסי, וזה הקשר שיש בינך ובין הצדיק. אמנם גם כשהצדיק מרים את האדם, הוא מרים אותו בנקודות הטובות שנמצאות בו. הצדיק מוצא את האור שנקלע למחוזות חשוכים, ומשם נותן לאדם פתח לעלות למעלה.

"החברים המקורבים לצדיקי אמת ואוחזים את עצמם בהם, ראוי שיחזקו זה את זה ויעוררו זה את זה."

עצם זה שהחברים קשורים לצדיק ומשתעבדים לדעת התורה שלו, כבר מוביל לכך שהם צריכים להתחזק ביחד. חוץ מההתחזקות העצמית והאישית, יש גם דבר שאותו הם עושים ביחד. הסיבה לכך מובאת בהמשך, ועכשיו מבוארת ההתחזקות העצמית:

"ועיקר התחזקות הוא בגודל כח הצדיק האמת שהוא גדול כל כך, עד שיכול להעלות גם נפשו הפגומה ביותר ולא יצאה עדין מחול אל הקודש אפילו כחוט השערה, גם אותו יכול הצדיק להעלות ולחדשו לטובה בגודל כוחו וזה עיקר ההתחזקות של כל אחד. כי אפילו הגרוע שבגרועים יהיה מי שיהיה אפילו אם עכשיו עובר עליו מה שעובר על זמן שאוחז את עצמו בצדיק האמת, יש לו תקוה טובה ונפלאה לנצח"

לכאורה קשה, הרי אם אני מקורב לצדיק, בין כך ובין כך הוא יעלה אותי מהחול אל הקודש, למה אני צריך להיזכר שוב ושוב בידיעה זו? אבל כתוב כאן, שהידיעה הזאת היא חלק מההתחזקות שלנו. הרפיון נובע הרבה פעמים מחוסר רצון, שנובע מחוסר אמונה שאפשר בכלל לצאת מהמקום שאנחנו נמצאים. אנו נוטים לחשוב שהמציאות שלנו מקובעת לחלוטין, והדברים לא ישתנו. די, כבר ניסינו פעם אחר פעם, קלטנו את המסר שצועק – אין לך סיכוי. אבל צריך לדעת שגם בטוב המועט ביותר שנמצא, הצדיק יכול להוציא אותך מן החול אל הקודש. מה עליך מוטל לעשות? להאמין שהוא יכול. להאמין שהצדיק מתבונן תמיד על הטוב, ודן את הכל באופן חיובי, ומוצא את הקב"ה גם במקומות האפלים ביותר. ברגע שהוא מזריח באדם מעט מן האור שחבוי באותו אדם, אזי נסתלק כבר הרבה מן החשך. לכן גם אם האדם נשטף ומיטלטל בין גלים ששוטפים אותו, אם רק יאמין שהצדיק יכול, יש לו תקוה טובה לנצח – הוא יודע שבסופו של דבר הוא יצא מן החושך. רק צריך לעורר את הידיעה הזאת, ואז ממילא הוא יתחזק בעצמו. הוא ידע שאכן הכל אפשרי, ואין מקום רחוק מדי.

"גם צריכין שכל אחד יחזק את חבירו ויעוררו זה את זה ויחזקו זה את זה בעבודתו יתברך, ויזכיר כל אחד את חבירו כל העצות טובות שיודעים ומבינים כל אחד כפי מה שקיבלו מרבם".

מלבד הידיעות החדשות שיכול כל אדם ללמוד עם החבר, או כל אשה עם חברתה, לומדים גם את הצד ההפוך. שניכם הרי קבלתם על עצמכם את דעת התורה של הצדיק שעל פי משנתו אתם חיים; איזו תועלת אמצא בלימוד עם החבר? עדיף כבר ללמוד ולהעמיק באותו הזמן בדברי הרב בעצמו! אבל באמת, החבר יכול ללמד אותנו דבר שלעולם לא נלמד לבד. אנחנו יכולים ללמוד ולהבין כפי תפיסת הדעת שלנו בדברי חז"ל, אבל החבר מלמד אותנו את הצד ההפוך. גם כשאנחנו חושבים שאנחנו יודעים את כל הדרכים והעצות, החבר תמיד יכול לבוא ולגלות לנו פתח חדש שלעולם לא ראינו אותו. "כל אחד כפי מה שיקבלו מרבם", לכל אחד יש צורת קבלה שונה. הרב אמר את אותם המלים לשניהם, אבל "אחת דבר אלקים, שתים זו שמעתי" (תהלים סב). דברי אלקים חיים מתחלקים לכמה הבנות שונות, וכל אחד שמקבל מהתורה, מקבל אותה כפי צורת הכלי שיש לו. אם נשים מים בכלי מרובע, הם יקבלו צורה מרובעת, ואם נשים אותם בכלי עגול- גם הם יהפכו לעגולים. ההשתנות היא לא במים, אלא בצורת קבלתם. לכן, גם כשנראה לנו שאנחנו כבר יודעים איך ובמה צריך להתחזק, ובמה לשים את מגמתינו, עלינו תמיד להקשיב אל החבר, לשמוע דרכים שונות ופתחים חדשים להתקדמות.