לחוות את האור
ג׳ באב תשע״ט
וודאי, טוב מאוד לחפש לטעום טעם פנימי עמוק בכל דבר ביהדות, אבל עלינו לזכור תמיד שאסור להתעקש על זה, משום שלעתים העקשנות היא היא המונעת מאיתנו להרגיש את אותו טעם. במקרים כאלו, עלינו לחשוב רק איך אפשר להתחבר לאור גם כשאינך חווה אותו במלואו – באמצעות עצם קיומו (התחזקות)
כשם שישנם בתורת הצדיקים דרכים נפלאות איך לזכות לחמימות דקדושה ולטעום באמת טעם של מצווה ושל קדושת התורה, כמו כן להיפך, ישנם דרכים ועצות איך להתייחס למצבים בהם אתה כל כך רוצה להיכנס ולהתחמם לאורם הנפלא של הצדיקים, אולם בפועל הנך רואה שהאור וההרגש רחוקים ממך מאוד.
וודאי מצער אותך מאוד לראות איך הרבה פעמים בהזדמנות של מצוה, כמו שבת או חג וכדומה, אתה מתאמץ לזכור את מה שלמדת או שמעת בעניין האור והחיות שיש במצוה, אבל בפועל אינך מסוגל אפילו 'לנגוע' ולחוש את האור וההרגשה האלה אפילו במעט, מציאות שכזו מדכדכת אותך ומונעת ממך גם את השמחה שבעצם קיום המצוה…
אולם, טעות היא זו, ועליך להזהר מאוד מלחשוב מחשבות כאלו של 'בדיקה עצמית': האם אני כבר מרגיש וטועם את האור או לא? הכנס ידיעה זו במוחך: שכל מחשבה של 'ריגול' עצמי האם כבר זכית לאור, והאם אתה בפנים או בחוץ, היא היא המחשבה הצדדית, מחשבה זרה ממש, החוסמת בעדך לקיים את המצווה כראוי ולהדבק בה' על ידה.
חשוב שתבין, שאותו צדיק המלמד אותך להכנס לפנימיות האור שיש בכל מצוה ומועד, אותו צדיק גם מבקש ממך לא להסתכל על זה בכלל.
תרכז את מחשבתך בחלק הקדושה שכן נמצא אצלך. שהרי אם תסתכל היטב תראה, שיש לך כעת ממש את האור של אותה מצוה שאתה כה חפץ לחוש.
כאשר אתה רוצה לזכות לנועם השבת, למשל, ואינך זוכה לכך, הרי שאם אמנם אינך מרגיש את אור השבת, עדיין, האמת היא שהשבת עומדת לנגדך ומאירה לך פנים, אלא שאינך חפץ להביט בה, מחמת שאתה עסוק בחיפוש אחר האור הפנימי יותר, אלא שבינתיים אתה מפסיד את האור שכבר כן קיים! שהרי, סוף סוף אתה שומר שבת, ובביתך דולקים נרות שבת ועל שולחנך ערוכה סעודת השבת וכו'.
הויתור הזה על העקשנות לראות ולטעום דווקא איזו הרגשה מסויימת, הוא עצמו יסייע לך לחזור להתקרב לאור הפנימי. זוהי העצה: להבין שהמצווה שאתה עושה עכשיו נמצאת אצלך ממש, וכל האורות הנלווים אליה קרובים אליך מאוד. ואם אינך רואה אותם, הרי שהחסד של השי"ת גדול בהרבה יותר, שאפילו שאינך ראוי לראות, בכל זאת מורידים אליך את התרופות בעצמם, את המצוה עצמה.
אם תתרגל לחשוב כך, הרי שבצורה כזו תוכל גם להחזיק מעמד בכל צרה וקושי, כמו דוחק הפרנסה ושאר ישועות שאתה צריך, שבוודאי בשעת נסיון קשה מאוד לבטוח בהשי"ת ולהאמין בנס שיתהפך הכל לטובה, כי אין רואים בעיניים את התקווה. אך כאשר תלך בדרך זו תוכל מאוד להתחזק, שאפילו שאינך מצליח לראות ולהרגיש את הבטחון במוחש, אבל האמת הרי היא אמת, ויש לנו ימים טובים בהם מתגלה איך ה' עוזר לנו, ואם רק נוותר על העקשנות לראות דווקא את אשר אנו חושבים ומבקשים לראות, ונחליף את ההסתכלות הזו בראיה פשוטה: להאמין שה' נמצא איתך ממש, שהרי אתה יהודי, ויש לך מצוות וחגים כי אז נראה שנוכל להכנס לבטחון פשוט ואמיתי בקלי קלות.
וודאי, טוב מאוד לחפש לטעום טעם פנימי עמוק בכל דבר ביהדות, אבל עלינו לזכור תמיד שאסור להתעקש על זה, משום שלעתים העקשנות היא היא המונעת מאיתנו להרגיש את אותו טעם. במקרים כאלו, עלינו לחשוב רק איך אפשר להתחבר לאור גם כשאינך חווה אותו במלואו – באמצעות עצם קיומו.
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…