לוותר על שפע בשביל תורה
י״ח בטבת תשע״ז
כל מי שרוצה לקבל קצת יותר הרגשה בכל הדברים שבקדושה הוא צריך להיות מוכן ומזומן לתת, למסור, לוותר כסף, שינה, ועוד כהנה דברים שצריך לדעת לוותר עליהם בכדי להיות קצת יותר עמוק בספרו של רבנו.
(תמלול משיעוריו של רבי לוי יצחק בנדר שנמסרו בין מנחה לערבית. נערך ועובד על ידי הרב ברוך מרדכי פראנק)
למסור, לתת, לוותר – בכדי לשמוע תורה
כשרבינו גילה את התורה 'חותם בתוך חותם' – תורה כ"ב ח"א – הוא הוסיף אז לאנ"ש לאמור: "בעבור התורה הזאת שילמתי את ה'עקספענס' שלי, אלף אדומים"!
מלמעלה השפיעו שפע לרבנו: אלף אדומים, "והיות שאני הרי אוהב תורה" – אמר אז רבינו – "לכן כשלא נתנו לי להיכנס בהיכל של מעלה לשמוע את ה'תורה' נתתי את ה'אלף אדומים', ונכנסתי לשמוע את ה'תורה' – – -"
בשביל מה הוסיף רבנו לספר כל זאת?!
אנו מאמינים: שכל דיבור שיצא מפי רבנו גם אם זה נוגע לתיקון כל העולמות, מעולם האצילות דרך כל העולמות, בכל זאת, כל דיבור ודיבור שייך גם לכל אחד ואחד.
הדיבור הזה שרבנו אמר: "אני נותן שפע בכדי לשמוע תורה" – דיבור זה שייך לרבנו, אבל זה שייך גם לכל אחד ואחד – – –
כשכל אחד מאתנו ישתדל ל'יישב דעתו' היטב, הוא יבחין, שגם אצלו שייך העניין הזה, גם אצלו שייך לתת, למסור, לוותר, על הרבה דברים כסף, כבוד, קריירה – ועל ידי ישוב הדעת נכונה, הוא גם יגיע למסקנה שהוא מוכן למסור, לתת, לוותר על כל זה בכדי לקבל תמורתו איזשהו התחדשות בלימוד התורה או בקיום המצוות – – –
בכל מקום שפותחים את הליקוטי מוהר"ן זה מאיר לי!
העניין של רבנו הוא דבר המאיר, אור המאיר, כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו למה עניין רבנו לא מאיר לי?! למה זה לא מאיר לי?! – – –
איך אמר פעם ר' יצחק בער: טוב להודות לה' שהיכן שאני פותח את הספר של רבנו זה מאיר לי!
היה זה כשר' מאיר טפליק'ר שהיה לו חתן בשם ר' יעקב יוסף, ור' מאיר היה נוהג לעשות סעודות ראש חודש, והוא רצה לבקש את ר' יצחק בער שיבוא להשתתף אתם יחד בסעודה. אצל ר' יצחק בער היו צריכים להגיע לפנות בוקר, לפני שהוא מתחיל להתפלל, כדי לתפוס אתו שיחה, כי מרגע שהוא מתחיל להתפלל כבר לא היה אפשר לדבר אתו… ר' יעקב יוסף בא אליו לפני התפילה ומסר לו שחמיו ר' מאיר ביקש אותו לסעודת ראש חודש. אמר לו ר' בער: "תאמר לי בבקשה קטע מליקוטי מוהר"ן" – "מהיכן אומר לך"? – "בכל מקום, בכל מקום ומקום שאני פותח את הליקוטי מוהר"ן הדברים שם מאירים לי – – -"
מהיכן לוקחים את הדרגה הזאת, את האור הזה – זה רק בגלל שאני מוכן ומזומן לוותר, למסור כסף בכדי לשמוע תורה!
אלו האנשים שהיו מונחים בתוך העניין של רבנו עם כזו עמקות – כי הם וויתרו על הרבה כסף! הם רצו להרגיש את האור של התורה ובעד זה הם היו מוכנים לתת, למסור, לוותר על הרבה דברים. כל זה היה אחרי ש'יישבו דעתם' היטב והגיעו למסקנה שיש כאן 'מסחר' טוב – – –
רבנו ויתר על ה"עקספענס" שלו, הביטוי הזה מסמל את המתנות ששולחים לכל מי שיש לו איזה מינוי ורגילים להוסיף לו על ההוצאות עוד איזה מתנה 'עקספענס', רבנו וויתר על זה, מסר את זה, בכדי לשמוע תורה.
כך גם צריך להיות אצל כל אחד, כל מי שרוצה לקבל קצת יותר הרגשה בכל הדברים שבקדושה הוא צריך להיות מוכן ומזומן לתת, למסור, לוותר כסף, שינה, ועוד כהנה דברים שצריך לדעת לוותר עליהם בכדי להיות קצת יותר עמוק בספרו של רבנו.
לבקוע את הגידים
רבנו אמר: "הספר של יבקע את הגידים" ("מיין ספר וועט טרענען די אדערן"). רבנו הרי התכוון בכך על אחרי ההסתלקות של כל אחד, יש בכוח ספרו של רבנו לבקע את קשיות גידיו של כל אחד ואחד! גם אחר הסתלקותו של האדם כשיהיה מונח בקברו, והליקוטי מוהר"ן מונח בתוך גידיו של האדם המונח שם – התולעים ירעדו ויפחדו מלגשת לשם…
את החשבון הזה צריך כל אחד להעמיד כל פעם מול עיניו: יגיע יום שבו אדע ואבין שאם הייתי מוכן לוותר ולמסור קצת כסף, קצת שינה, קצת תענוגים אחרים זה היה גורם לי להיות יותר קרוב לעניין של רבנו.
כשיעשה האדם את החשבון הזה בצורה טובה, והוא אכן ימסור מזמנו לעניין זה, הוא יהיה מוכן למסור ולוותר על כמה וכמה תענוגים, זה יבקע אצלו את הגידים, "הספר שלי יבקע קשיות גידיו של האדם"!
יש מי שמוכן למסור ולוותר על תענוגיו כי הוא כבר קרוב, כי הוא כבר מרגיש, אבל גם כל אחד אחר צריך להיות מוכן לוותר ולמסור מתענוגיו גם אם הוא עדיין לא מרגיש – רק בגלל האמונה בדבר שיהיה מוכן למסור ולוותר!
צער הבושה יותר מצער הגיהנום!
ר' געצ'י אמר פעם: "הייתי יכול לעשות עוד יותר טוב".
כל אחד מאתנו יכול לנסות לדמיין לעצמו את הבושה הגדולה שיהיה לו, שם, לאחר הסתלקותו, על שהוא יראה עד כמה היה יכול לעשות עוד יותר טוב. נכון, יש לו, יש לו הרבה דברים, אבל הנה, אני רואה שחברי לחיים קצת יותר קרוב להשי"ת ממני?! – למה? – כי הייתי יכול לעשות עוד יותר טוב כאן עלי אדמות!
הבושה הזאת שיש על האדם שם, למעלה, בעולם האמת, על ההרגשה שהייתי יכול לעשות עוד יותר טוב, הבושה הזאת, היא יותר צער וייסורים מייסורי הגיהנום!
יותר מצער הגיהנום!
שם למעלה, אם נעמיד כל צער הגיהנום מול הצער של מניעת ההתקרבות להשי"ת אזי צער הגיהנום לא נחשב ולא נראה כלל…
שם למעלה בשמים לא חוטפים מקומות!
את זה צריך טוב לשנן לעצמנו: יש לנו כזה רבי גדול, אבל אנחנו לא מנצלים אותו מספיק, אנחנו מנצלים את הכח של רבנו רק במעט, רק מעט, הוא הרי לא דורש מאתנו דברים קשים, הוא לא מבקש מאתנו תעניות וסיגופים, הוא לא מבקש גלגולי שלג, רק דבר אחד הוא דורש מבקש מאתנו: תמימות ופשיטות, תלמד ותתפלל, תשתדל להיות מונח בתוך ספרי! להיות מונח בתוך ספרי!
הכרתי הרבה אנשים, תמימים ופשוטים, שהרבה דמעות היו שופכים מול הליקוטי מוהר"ן!
מכל זה רואים שהאמונה הפשוטה ברבנו יש לו כזה מין כוח, שבכוח האמונה לבד אפשר לזכות לאור המאיר הגדול שמאיר מתוך דברי רבנו!
רק בכוח האמונה!
