העולם של היום מתנהל במהירות. אפשר לומר שהוא טס. הקצב המסחרר של ההתרחשויות בעולם כולו מאיץ את עצמו מיום ליום ומשעה לשעה. לפעמים נדמה כי יד ההשגחה ממהרת כביכול את כל תיקוני הבריאה, את אינסוף הבירורים כביכול כדי להחיש את הגאולה השלימה.

בפועל, מה שלקח פעם חודשים ושנים מתרחש היום בימים בודדים.

מכל צד שרק נסתכל ונתבונן על המתרחש, זה בלתי נתפס. פעם כל דבר לקח זמן. בעבר אפילו כשרצו לעשות דבר פשוט מאוד, כמו לכבס בגדים, זה תפס נתח חשוב משעות היממה, היום שעתיים לפעולה שכזו זה כבר הרבה זמן. אם תרצו גם את זה תוכלו לקצר בחצי בלחיצת כפתור…

לכאורה, לנו, אלו שכמעט לא צריכים לנקוף אצבע, בשביל שכל מלאכתנו תהיה עשויה על ידי מכונות ומכשירים שונים, אמור להיות הרבה זמן. זמן בשביל לעבוד את ה', בשביל ללמוד את התורה הקדושה, בשביל להתפלל ולהתבודד. אך בפועל לנו דווקא נדמה שאין לנו אפילו קמצוץ זמן. אנחנו לחוצים וחיים בתחושת חוסר זמן תמידי.

מה שקורה בעקבות אותה טיסת זמן מהירה, היא השחיקה והעייפות של כל אחד כמעט בלי יכולת להתחדש ולהתרענן. קצב החידושים והחדשות, מכניס את כולם למין תרדמת חורף וקיץ שנתית, כך טסה לה השנה כולה ועוד שנה ועוד שנה עד שאנחנו מוצאים את עצמנו מבוגרים (כינוי מכובס לזקנה), חסרי עניין ונעדרי רעננות והתחדשות.

קשה מאוד להתחדש, לעצור את הגלגל המהיר של העולם הזה על שלל דמיונותיו, לחנות חניה ממושכת ולחשב מסלול מחדש. כי המהירות וההתחדשות של כל אותם דברים שהם פועלים להרדים אותנו, הם לא עוצרים ולא נחים לרגע, לכן גם ההתחדשות שלנו צריכה לשנות כיוון.

• • •

אם נמשיך לחלום ולדמיין התחדשות מסוג מצויר, כמו ההתחדשות מהסיפורים. של מחשבה מעמיקה והחלטה גורלית, אז רוב הסיכויים שתמיד רק נמשיך לחלום על אותה התחדשות, אך לעולם לא נפגוש אותה פנים אל פנים. זוהי באמת משאת נפשו של כל מי שחפץ בחיים, אך אלו לא החיים בעצמם.

רק כאשר נפנים, שכדי להתחדש, עלינו להתחדש בכל צורה שרק אפשר, בכל צורה שהעולם כיום מאפשר לנו להתחדש, נוכל למחוק את העייפות והזקנה למרות שאנו באמת שחוקים ועייפים. אם יצרו של אדם התחיל להתחדש בכל יום בקצב מאוד מהיר, אין לנו ברירה אלא להתחדש גם כנגדו באותו תכסיס באותה תחבולה גם אם אין בכך כל חידוש אמיתי. גם אם באמת במה שאנחנו עושים אין שום חידוש, אבל אם אנחנו עושים זאת בהתחדשות זאת ההתחדשות האמיתית.

שהרי גם בכל החדשות והחידושים שמומצאים בכל רגע בעולם אין שום חידוש. זהו רק דמיון כוזב – "כִּי הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת זָקֵן וְיָשָׁן לְגַמְרֵי, כִּי נִקְרָא זָקֵן וּכְסִיל, רוֹצֶה בְּכָל פַּעַם לְהִתְחַדֵּשׁ וּמְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם לִשְׁטוּתָיו וַהֲבָלָיו כְּאִלּוּ הֵם חֲדָשִׁים עַכְשָׁו" (ליקוה"ל, הלכות מתנה ה"ה), אך באמת אלו אותם דברים בשינוי לבושים.

לשם כך, כדי שנוכל להתחדש, צריך להתחדש אפילו התחדשות 'אפורה' ו'משעממת' כביכול, גם אם היא לא נוצצת וזוהרת כמו ההתחדשות שנמצאת לנו בראש, במחשבה וברצון. כי כל ההתחדשות הזאת היא ההתערבבות של 'כוח המדמה' ממנו רבינו הזהיר כל כך, כוח שמערבב את ההתחדשות בעצמה על ידי דמיון מעוות מהי התחדשות.

כי ההתחדשות באמת, היא רק כאשר מתחילים לעשות את כל הדברים שצריך לעשות ושכבר עושים, אבל עושים אותם מתוך התחדשות, בכל יום ובכל שעה. זה נראה כלפי חוץ ממש אותו דבר, זה לא דומה לחידושי העולם הזה שבהם מתחלפים האריזות והצבעים, אלא להיפך, כלפי חוץ הכול נשאר אותו דבר, אולי אפילו קצת אפור. אבל בפנים יש התבוננות, יש דבקות וגעגועים, או אז באמת הכול חדש.

• • •

לשם כך עלינו להתחדש בראש ובראשונה ללכת בדרכי עצותיו ותורתו של הצדיק שזכה לתכלית ההתחדשות. רק מי שזכה להתחדשות כזו שכל דרכיו הם רק בהתחדשות, שהוא שונא את הזקנה וחידושי העולם הזה, שבכל פעם שהוא הגיע למדרגה חדשה בהתחדשות, הוא שואל מחפש ומבקש עוד איזה התחדשות, רק על ידו יש תקווה לכל אלו שכבר נלכדו במצודת ההתחדשות של העולם הזה ודמיונותיו, להתחיל להתחדש באמת בדרכי עבודתו יתברך.