להרגיש שייך

י״ט בתמוז תשע״ט

מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, הנפש פזורה ואומללה, כוחותיה, לשד חיותה, עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה, ההכרה העצמית: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה שיציל את הנפש שנחלשה… (ספירת העומר) (חג השבועות)

המודעות שכיסו את כיכר העיר והזמינו את התושבים לאסיפה דחופה, לא עוררו עניין מיוחד מעבר לשגרה. גם צבען הארגמני של האותיות הגדולות שבישרו על 'נושא הדיון הדחוף שאיננו סובל דיחוי', לא גרמו לתושבים השאננים להכניס את התאריך המיועד ליומן האישי. יצחק, הדוור, העביר חצי עין עייפה על השורות הכתובות, הנהן והמהם והמשיך בדרכו. יוסק'ה, החלבן, נתקל במודעה כשהתכופף להעמיס כד חלב על שכמו. פיהק ולחש לעצמו 'נו טוב, מה כבר יוכל חולב קשיש להועיל..' משך כתף והמשיך לעבודתו. מחשבה זהה חלפה במוחו של יענק'ל הזגג. מאותה סיבה לא ייחס למודעה עניין מיוחד גם שלום האופה, וסיבה זהה גרמה לאולם בו אמורה היתה האסיפה הדחופה להתקיים, להיוותר ריק בתאריך המיועד, למעט ראש הקהל שהטריח עצמו לשווא.

הנושא הבוער חייב למצוא פתרון הולם, ואת הרעיון הציע מישהו רגע לפני שהכל ירד לטמיון: את ההזמנות למועד החדש שנקבע עבור הדיון הדחוף, שלחו מארגני האסיפה לכל תושב באופן אישי. השורה הראשונה נכתבה בכתב יד ובדיו, צויין שם שמו האישי של הנמען בתוספת אי אלו פרטים מזהים ומילים חמות, והעיקר, חתום על ההזמנה המושל בכבודו ובעצמו. בתאריך המיועד היה האולם מלא וגדוש בקהל נרגש ואפוף רגשי שייכות.

* * *

תחושת השייכות היא כמיהתו של כל אדם ממוצע. להיות שייך הוא צורך בסיסי, כמו סם חיים לנפש. תחושת שייכות גורמת ללוחמים לבצע מעשי גבורה. הידיעה, ויתרה מכך, התחושה, שיש לי חלק ונחלה בין אבירי לב בעלי תעוזה, מסוגלת להעניק תעצומות נפש ושאר רוח אפילו לחדל כח. הסוד הזה ידוע גם בעולמם של בני ישיבה. הקרקע להצלחה בימי נעורים, מושתתת ברובה על סביבה קדושה. חברים, אווירה, כל אלו יוצרים בנפש הנער את השייכות לדבר שבקדושה, מכאן נובטות גם השאיפות הטובות וההשתדלות להתעלות.

דבר שבקדושה יכול להאמר רק במניין, בעשרה אנשים. העדה והקהל הם תנאי לקדושה. האחדות, ה'ביחד', הם שמשייכים את הנפשות אל הקודש, ומכאן נובעת גם ההצלחה. נפש זקוקה להימצא במקום מסויים, היא מוכרחת להשתלב, להתחבר, להתיישב במקום טוב ולהשתייך לשם. נפש תלושה, חייה אינם חיים, אין לה מקום בעולם, כוחותיה פזורים.

מה שעלול לגרום לנפש להיפלט ממקומה הם מחשבות ואמירות בנוסח 'מה אני מסוגל כבר להועיל?' הספק הזה, המנקר בפנים, מקניט ומקנטר, הוא שקוצץ את כנפי הנפש, מדלדל את כוחותיה, ומותיר אותה תלושה ועייפה.

כשהנפשות עסוקות במחשבות של חלישות דעת, אין מי שיתגייס אל עבודת הקודש. הידיים שיכולות היו להועיל ולהקים מלכות דקדושה, רפויות בשאלת 'מה כוחי ומה אוכל כבר לעשות'. הריפיון וחדלות האישים הן שקוטעות את ברית האחדות, זורות הרס ופירוד.

בורג קטן – וחשוב נורא

כמו בכל מכשיר או מכונה המורכבת מחלקים רבים, יש בהכרח ברגים גדולים וקטנים. חלקים בולטים וחלקם מוצנעים. כך גם העולם וכלל ישראל מורכבים מגדולים וקטנים. הגודל והמיקום עלולים להטעות. נדמה שהחלקיק הזעיר מיותר, בה בשעה שאילולא הוא, שום תנועה לא תוכל להיווצר במכשיר הגדול. בורג קטן עלול להשפיע על תפקודו ומשמעותו של עולם שלם; נפש אחד צנועה ובלתי מורגשת, משמעותית מאוד כלפי מי שברא אותה. אצל השי"ת אין דברים מיותרים, ובין נשמות ישראל בוודאי אין נשמה מיותרת או נעדרת חשיבות. לכל אדם ולכל נפש מקום וסגולה מיוחדת, וממילא אין מקום לשאלה 'מה אני יכול כבר לעשות'.

כשם שההכרה במעלתי שלי, הכרחית לחייה ועבודתה של הנפש, כך ההכרה במעלתו של הזולת ובייחודיותו, הכרחית לקיום הכלל. הענקת חשיבות לכל אדם, זהו היסוד לקיום העולם בכלל ולקבלת התורה בפרט. במעמד הר סיני וקבלת התורה נאמר "כאיש אחד בלב אחד". אחדות היא תנאי לקבלת התורה. לכל יהודי חלק בהתגלות התורה, אם תחסר נפש אחת מישראל, התורה לא תהא שלימה. מהסיבה הזו, קבלת התורה מוכרחת להיות במעמד כל ישראל. אילו יחוש אדם אחד תלוש ובלתי נחשב, חלק מן התורה חסר כאן.

על כוחה של האחדות ועל הכרחיותה לקבלת התורה, נוכל ללמוד מענייני דיומא: אך עתה יצאנו מתקופת אבל קשה על מותם של תלמידי רבי עקיבא. עשרים וארבעה אלף תלמידים קדושים, גאוני עולם, צדיקים ובעלי תורה; עשרים וארבעה אלף ממשיכי התורה, שנפטרו והותירו בבריאה חלל אדיר של חיסרון נורא. רק נוכל לשער ולצייר מרחוק איך היה העולם נראה אילו "נהגו כבוד זה בזה". הלא היתה היום בידינו תורה לכל הפחות כפול עשרים וארבעה אלף פעמים מזו שיש בידינו בדורינו היתום. וכל אותה התגלות נפלאה נעלמה מהעולם רק מחמת שלא נהגו כבוד. האחד לא הכיר במעלת חבירו, וכשאין אחדות ושייכות, תורה איננה יכולה להתגלות.

לספור ולהחשיב

ההכנה לקבלת התורה, אם כן, היא ההכרה בחשיבותם של נשמות ישראל, כל אחד בעיני עצמו, וכל אחד בעיני חבירו. זו הערובה להתגלות התורה. מהסיבה הזו, קודם לשבועות קוראים תמיד בתורה את פרשת במדבר, כפי הרמז הידוע מנ"ו ועצר"ו, המניין מכשיר קרקע לעצרת; המניין כמו מפקד לצבא המלך. מספר מעניק חשיבות, משייך. והבסיס להצלחה היא תחושת שייכות. חפצים בעלי חשיבות ממוספרים, לכל פרט מספר ושם בפני עצמו. חורבן הנפש היא בדידותה במרחבי הישימון של חוסר חשיבות עצמית. כשיהודי רואה עצמו כפרט סתמי בנוף האנושי, אין סיכוי שעבודתו תהא תמה.

הדרך לחג השבועות חייבת לעבור דרך מצוות המניין, המספר קורא ומזמין כל נפש אל עבודת הבורא. הוא שמגלה ומאיר בפנימיות הנשמה את נקודתה הייחודית השייכת רק לה, מעורר ומזכיר לכל אחד שיש משהו מיוחד שרק הוא מסוגל לעשות לכבוד השם, וההכרה הזו מסוגלת לעורר בנו כוחות אדירים שלא הכרנו. מכאן מקבלים כח ותוקף לעמוד מול פיתויי היצר, היכולת להיות "סר מרע" יונקת מהכרת החשיבות והייחודיות. רק לוחם המודע למיקומו ותפקידו החיוני, יכול להיוותר ער על משמרתו, לא להירדם ולא להתרשל בתפקידו.

זה עתה זכינו יחד עם כלל בית ישראל לעלות ולהסתופף בכנישתא חדא בהילולא דרבי שמעון בר יוחאי. האחדות הזו של "אנן בחביבותא", ההתחברות מתוך ההכרה במעלת כל יחיד, התחושה של "פתח פיך ויאירו דבריך". ההכרה שלכל אחד חלק בתורה השם וגם לי – זה היסוד להתגלות לה נזכה בחג השבועות וקבלת התורה.

Page Reader