להפוך את הביקור למגורי קבע

העיניים נצצו בברק התפעלות, המראות שנגלו היום מאחורי החומות לא היו מן הדברים שהשגרה רגילה בהם. הגנים ובוסתני הפרי, המעיינות ועצי הנוי, הפאר וההדר שהיו חבויים תמיד מאחורי חומות הארמון, נחשפו כעת לעין כל.

באופן חד פעמי ויוצא מגדר הרגיל, התיר המושל לפתוח את חצרות ארמנותיו לציבור הרחב. התושבים זרמו בהמוניהם, מבקשים להזין עיניהם במראות, למשש את העושר ולהתפעל – וברדת הליל נסגרו השערים, תמו שעות החסד, החומות והשערים חזרו לחצוץ בין המושל להמון העם.

ציבור המבקרים התפזר לאיטו, אחוז התפעלות שהלכה והתפוגגה עד שהפכה שוב לשגרה. בימים הבאים חזרו הארמון ומבואותיו לשלוותם. מבקרים לא התדפקו על שעריו ותיירים לא חיפשו מזכרות מנופיו. רק מספר אנשים בודדים שבו לשם יום אחרי יום. ההתפעלות איננה מניחה להם. הם מוכרחים להיות שם שוב ולא רק לביקור. את האנשים הללו, כך ציווה המושל, יש לצרף על אתר לצוות המשרתים. זהו המבחן הטוב ביותר לראויים להימנות על סגל משרתי הארמון. מי שמוצא במקום עניין כה בוער, נמשך ומשתוקק לשהות בו, הוא ישרת בתפקידו נאמנה.

* * *

לא כל יום הוא פסח, ולא בכל לילה נערך סדר. אין ספק, הלילה הגדול והנורא הזה עושה לכולנו משהו. ה'בנים' מקבלים תשובות לקושיותיהם, כל אדם מקבל הארת פנים מיוחדת לו. יש ורוממותו של הפסח מורגשת בלב, ויש והיא נסתרת; אך בכל לב יהודי, ללא ספק, היא מצויה ושוכנת.

האורות של פסח נפלאים ועצומים, ולשם כך צווינו להתקין מבעוד מועד כלים גדולים. "שואלין ודורשין בהלכות החג", וכשם שיש להתכונן אל קדושת המועד בלימוד הלכות השו"ע. כך ישתדל כל מי שליבו משתוקק, להתכונן לקראת רוממות הימים בהלכות ובלימודים שהכינו עבורנו הצדיקים. המצוות והמנהגים הקדושים אמורים לשמש כלים להשגת פנימיות אורו של פסח, אורה של גאולה, והתגלות ההשגחה. את הדרך איך לזכות לכל זה, מורים הצדיקים בספריהם הקדושים. מי שהוגה בהם ומבקש את שאהבה נפשו, נכנס אל הפסח באופן אחר לגמרי, ללא כל ספק.

פסח בכלל, וליל הסדר בפרט, הוא פתיחת שער. השי"ת פותח בפני כל נפש את שערי גן עדן האמונה, מזמין כל יהודי להכנס ולטעום טעמה של חירות הנפש והגאולה. ההתגלות גדולה, אך היא עלולה להיוותר רק בגדר ביקור גרידא. שייכות – זה כבר עניין אחר. בפסח ביקרנו בהיכל השם, אך מידת השתייכותינו לשם תוכח ביום שאחרי.

מי שנפשו מתגעגעת, יחזור בהכרח לבקש ולחפש את האור. ליבו לא יניח לו לשוב אל שגרת החולין, זכרונות היכל המלך לא ימושו ממנו, יצרבו בליבו, ויעוררו אותו לחפש ולבקש את הדרך איך להפוך את הביקור הנפלא למציאות קביעא וקיימא.

ובכן, יש לשאול, איך נזכה להכניס את הפסח פנימה, להפוך את גילוייו הגדולים לחלק בלתי נפרד ממציאות חיינו. לא רק לבקר בו ולהתפעל, רק לחיות אותו תמיד, גם היום, מחר ובשבוע הבא?

פסק זמן לעיכול

פסח נכנס אל עולמינו באופן מיוחד במינו. כמו כל מלמד הגון, גם הפסח מלמד אותנו את סודותיו בדרך שתנחיל אותם בליבנו פנימה. כשמבקשים להעביר לתלמיד מסר עמוק ורחב, מאירים קודם כל את עיניו בידיעה, ולאחר מכן מניחים לו שהות לעכל את הדברים וליישבם על ליבו. רק אחר כך צועדים איתו יחד אל הלימוד הבא. כך נוהג איתנו גם הפסח, הוא מופיע בתחילה ומאיר לנו את תמונת האמונה המלאה, לאחר מכן הוא אוסף את אורו, נגנז ומותיר בעולמינו רק  את ימי חול המועד, ואז הוא שוב מפציע ומאיר לנו את אורו של שביעי של פסח, ושוב נגנז אל ארבעים ותשעה ימי הספירה, עד להארה הנשגבה של שבועות.

כך קונים דעת, כך מרחיבים את אוהלה של האמונה. הימים הללו של חול המועד וספירת העומר, אינם סתם ימים של אחרי הפסח; אדרבא, אלו הימים המסוגלים ביותר לקניית דעת ולהתעלות. הימים הללו נועדו כדי להקנות לנו בקניין עולם את אורות הפסח, והדרך לזכות בכך היא באמצעות ספירת העומר.

ספירת העומר – מצווה אישית

ספירת העומר היא מצווה אישית לחלוטין. "וספרתם לכם" נאמר, הספירה מיועדת לנו ורק לנו. אנשים עסוקים בדרך כלל במה שקורה אצל האחר. בהשוואות ובמדידות. היכן אני עומד ביחס למקום בו הוא עומד; כמה הרווחתי אני וכמה הרוויח הוא. מי שעסוק במה שיש לאחר, אינו סופר את מה שיש לו, וממילא לעולם לא יתקדם ולו צעד לקראת הר סיני ומתן תורה. ספירת העומר ממקדת אותנו בטוב האמיתי המצוי בכל יום שאנו חיים, ובעולמינו שלנו. יהודי מצווה לספור את הטוב והקדושה השוכנת אצלו, להכיר בכך, להתמלא סיפוק ושמחה ולהודות להשי"ת על הכל.

אנחנו מקיימים את המצווה הזו בברכה "היום יום אחד לעומר", אנחנו מצהירים בשם ומלכות כי היום הזה הכיל טוב וחסד, ואף קידם אותנו בעוד צעד לקראת התכלית, חג השבועות ומתן תורה.

ספירה היא הדרך הטובה ביותר לאחסנת אורות הפסח בכלים ראויים. הספירה מצעידה אותנו בחזרה אל האור המופלא שזרח עלינו בראשונה. אדם סופר את צעדיו, ומאמין שעל אף שהקדושה והנשגבות הסתלקו, גם בימי החול אפשר להכניס מועד, חול המועד. בימי הספירה אנחנו קושרים את עצמינו אל המקום הנפלא אליו עורגת ומתגעגעת נפשינו, אל הגאולה וחירות הנפש, ואנו מאמינים כי עוד יבוא היום והאור הנפלא יזרח עלינו בקביעות ושלימות.