זכינו והכנסנו אל אוצרותינו עוד עשרות מצוות יקרות ונכבדות שזכינו להן בימי חג הפסח הקדוש שעבר עלינו בטוב ובנעימים; וכפי שאומרים משמו של רבי נחמן מטשערין: "לא עבר עלינו החג, אלא נכנס אל תוכֵנו".

אולם, אצל רבים מנקרת הקושיא: כיצד ממשיכים את השפעת החג לכל ימות השנה? כיצד מפנימים את ההארות שקיבלנו בימי החג? כיצד אוצרים את ההשפעות לנצח?

התשובה היא: בדיוק כך! בעצם העלאת שאלה זו, כבר זוכים להפנים את קדושת החג. כלומר, על ידי הכיסופים להמשיך את ההשפעות הקדושות – בכך זוכים לאצור ולשמור אותן.

וכאשר נתבונן נראה, כי באמת התעלינו הרבה בחג זה לעומת חג הפסח שעבר, וכי בכל חג ומועד אנו זוכים להתעלות רבה. אפס כי טבע האדם לשלול את מעלותיו, לכן הוא סבור כי איננו ראוי לקבל הארה מימים קדושים אלו. אך במציאות אכן זוכה כל אחד ואחד להארות נשגבות ונפלאות המאירות בימים-טובים.

כך קורה לנו בכל דבר. למשל, כשאנו מקבלים התעוררות באמצע התפילה ואומרים כמה מילים בכוונה יתירה, בפרט אם אנו זוכים שנמשך כך עד סוף התפילה – אם ישאלו אותנו מאין בא לנו זאת – תהיה התשובה: 'אין זה מכוחי, כי אם מתנה מאת ה"… אך נשאלת השאלה: מדוע זכינו למתנה נפלאה זו? בוודאי מכוח הארת הימים הקדושים שעברו עלינו, או משום שהתפללנו על כך.

אך הכל רק בכוח הצדיקים, שכן לפי עכירות מעשינו ותאוותינו הרעות אשר אנו שקועים בהן, אכן אין לנו זכות להיות קרובים אל ה', אך הקב"ה מתנהג עמנו לפנים משורת הדין, משום שהצדיקים הגדולים עוסקים בכל עת להמתיק את הדינים מעלינו. היצר המסית בכל עת, גורם לנו קרירות ואטימות לב לכל דבר קדושה, אבל הצדיקים יחידי הדורות עוסקים בכל עת להעלות את בני ישראל "משמד לרצון", כלשון רבינו, היינו להוציא את נשמות ישראל מהתאוות ועכירות החומר אשר הם שקועים בהן – להעלותם ולהאירם באור ה'.

בכן, יש להאמין ולהפנים כי כל חג ומועד מאיר על נשמותינו הארות נשגבות, בכוח הצדיקים אשר אנו זוכים להיות מקורבים אליהם, ולכן עלינו לקשר כל התעוררות שאנו זוכים אליה לכוח הימים-טובים שהם כל חיותנו ותקוותנו.