כמה פעמים אנו רוצים להתחיל מחדש בעבודת ה', אולם כעבור זמן מגיעים להחלטה: עכשיו לא. אין לי עכשיו התעוררות. אינני מרגיש חיוּת. אנסה פעם אחרת. שבוע הבא. בחודש אלול אתחיל. ועד אז? אעשה מה שצריך בלית ברירה…

וזאת, כי איננו מאמינים שדווקא הרגע הזה יכול להעלות אותו לפסגות גדולות. אנו נוטים לחשוב כי רק כשהכל דופק כמו שצריך – בהרגשת התעוררות, בחיות ובמתיקות – זה נקרא עבודת ה'. אבל אם אין אני מרגיש עתה טעם בעבודה, הרי שעכשיו אין הזמן ראוי ומוכשר לכך.

בא מוהרנ"ת ואומר לנו כי זוהי טעות גדולה, כשהוא מצטט לא פעם את חז"ל: "הקדש אין לו אלא מקומו ושעתו". לאמור, שאדם הרוצה להתקדש, להתעלות בעבודת ה', יש לו רק המקום והשעה שבו הוא נמצא; ואם יתחיל להגיד, אולי מחר, אולי במקום אחר – הוא יכול להפסיד הכל ח"ו. ואם בכל זאת אין לו עתה 'מוחין' – מי אמר שצריך מוחין? אולי ה' רוצה דוקא עבודה כזו, בלי הרגשות נעלות?!

אבל כיצד נעשה זאת, הרי איננו מרגישים שום טעם בעבודה…

על זה בא מוהרנ"ת ואומר (עלים לתרופה, קלד): "העיקר, שאיך שאתה אוחז עתה, אעפ"כ יהיו בעיניך כחדשים כל סדר העבודה". כלומר, אע"פ שאתה ירוד מאד ואינך חש שום התלהבות וחיות – האמן באמונה שלימה, "כי אעפ"כ יהיו נעשים נפלאות חדשות לטובה עם כל אחד מישראל". ראשית כל תאמין שהנך נעשה בכל רגע בריה חדשה, ואפילו במצבך הנוכחי, תוכל להגיע לרום הדרגות העליונות – אם רק תאמין בזה.

בכן, כאשר אתה ניגש להתפלל ו'אין לך ראש' – קודם כל תאמין שרגע זה ותפילה זו הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלך וכי ע"י תפילתך עתה נעשים דברים נפלאים למעלה. ואפילו אם הנך רואה ומרגיש אחרת, האמן שכך הוא באמת. כאשר תתנהג כן, ותאמין כך באמת, אזי תחיה בהתחדשות ובחיות מתמדת, וכל עבודתך תיעשה באופן של לכתחילה, לא של בדיעבד.

יש לחזור הרבה על יסוד זה, כי טבע האדם, שהוא מחכה לזמנים מיוחדים, כשיהיו לו הרגשות נעלות וחירות המוחין, ולכן הוא דוחה את ההתחלה בעבודת ה' מיום ליום; מקיים תורה ומצוות, אבל אינו מאמין כי אכן עבודה שכזו היא תכליתו בעולם, הוא רק מחכה ליום מיוחד ומסוגל, בו יקח עצמו בידים לעבוד את ה' בכל לב ונפש. אבל יחשוב נא לרגע: האם ביום ההוא לא יהיו לו כל המניעות והבלבולים האלה, ואולי אף יותר קשים מאלה?!

לכן יכניס במוחו ובדעתו, שכל אדם, בכל יום, בכל רגע ובכל מצב – ע"י כל מה שעושה בעבודת ה', נעשים דברים נוראים ותיקונים נפלאים בשמים. ולפעמים דווקא הימים שאינם מאירים כל כך, כשאתה מתחזק ועושה מה שאתה יכול – מאירים פי כמה משאר ימים, כי הם בלי גאווה ופניות.