ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > שובבים > להגאל ולהכיר בגאולה

להגאל ולהכיר בגאולה

ג׳ באב תשע״ט

כל אחד מאיתנו בחייו האישיים, וכולנו יחד כעם, חווים היטב את הגלות במהדורה עכשווית, וכמו במצרים גם היום, היא מייסרת ומזככת. גאולה ממתינה לכל אחד מאיתנו ללא ספק; גאולה ממתינה גם לכולנו יחד באופק. בפסח הבא עלינו לטובה, תופיע בעולמינו הארה חדשה של גאולה, נצא כולנו לחירות ונקבל דעת חדשה. גאולה כאמור, יש, אך ידיעת הגאולה, והפנמת משמעותה, זה כבר עניין אחר. כאן נדרשת מאיתנו עבודה, והזמן המתאים ביותר הוא כעת.

הרחובות מלאו באחת באנשי צבא, סוסים אבירים ותרועות לוחמים. ככלות חודשים ארוכים של קרבות עקובים דם, אש ותמרות עשן, הבקיע צבא המלך את שורות האוייב, פרץ את המצור שהטילו ושב אל העיר הכבושה בקול תרועה. חודשים ארוכים שרויה היתה עיר המחוז תחת כיבוש זר, אנשיה שועבדו בעבודות כפייה; נכסיה נשדדו ובתיה חרבו ברובם. מלחמה ארוכה ומתישה התנהלה על חומותיה, בסופו של קרב הכניע צבא הממלכה את האויב, גירש את הכובשים והעניק דרור לעיר.

את פני החיילים המשחררים לא קידמו תרועות שמחה, לא זרי פרחים ולא נפנופי תהילה. תושבי העיר המדוכאת אף לא טרחו להציץ מבעד לחלונות האטומים. ספונים היו לחלוטין בדכאון הכיבוש; בימים הראשונים לא נראתה נפש חיה ברחובות, התושבים כאילו מאינו לקבל את בשורת החירות.

במצב שכזה – סבר המלך – בלתי ראוי לחגוג שחרור ונצחון; לא נוכל לנופף בדגל ניצחון שעה שהתושבים עצמם חיים כמו תחת כיבוש. את חגיגות השחרור הא דחה למועד מאוחר יותר. קודם כל יבנה את העיר, ישקם את הריסותיה ויטפל בנפגעים. את השחרור הוא יחגוג יחד עימם, עם אנשים הרואים עצמם בני חורין…

* * *

זה לנו שבוע שני של אותות ומופתים עצומים ונוראים. פרשת בא פותחת בעיצומם של עשרת המכות. אחרי שיעבוד ארוך ומדכא תחת יד ממלכת הטבע, באות פרשיות התורה האחרונות, ומהדהדות באוזננו בקולות וברקים. השי"ת מגלה את השגחתו לעין כל והתורה אינה חוסכת בדברים, מספרת לנו, ליהודים שבכל דור ודור, מה עושה האב הרחום עבור בניו האהובים.

ובכל זאת, אחרי ככלות הכל, עלול בן דורינו למצוא את עצמו יושב מן הצד, בוהה במראה הגדול הזה ואינו מבין 'מה לי ולכל זה'. בשנה שעברה סיפרה התורה את אותם סיפורים, והכל טוב ויפה, אבל איך כל זה נוגע לעולמי שלי? למען האמת, זו אֵם כל הבעיות. קשה לנו להתרגש ממה שנדמה כאילו נעדר חידוש ועכשוויות, ואם סיפור יציאת מצרים התרחש רק אי שם בעבר הקדום, הרי שהאותות והמופתים שזיעזעו את הבריאה אז, אינם עשויים להשפיע במאומה על מה שקורה לנו היום, כאן ועכשיו. חלילה וחס!

לצאת מתוך שגרת ההרגל

הקושי לבוא לידי התפעלות תופס אותנו בתחומי חיים נוספים. אין חומר דביק ומייבש כמו הרגל של שגרה. לזאת ייקרא 'עולם כמנהגו נוהג'. אנשים תופסים את המציאות כתנועה מתמדת של עליה וירידה, נסיגה והתקדמות, מעגל חוזר חלילה שאין בו כל שינוי מעורר התרגשות. אם המציאות נדמית ככזאת, לא פלא שאנו מתקשים למצוא בכל המתרחש מסקנה ממשית לעצמנו.

ואם כך, המצב שלנו אכן כזה הוא. ממצרים יצאנו והיציאה הזו מתרחשת בכל יום ואצל כל אדם, אך יתכן מאוד שעדיין איננו מודעים למשמעותה של הגאולה. כך קורה שהעולם מרעיד ומשתומם מרבבות ניסים ונפלאות שעושה הקב"ה עבור כל יהודי כל יום, אך בעל הנס עצמו אינו מכיר בנס.

לשם כך, אומר מוהרנ"ת, מצוה התורה הקדושה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". ומוסיפים חז"ל "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". יציאת מצרים אם כן, מתרחשת אצל כל אדם ובכל זמן, עבודתו של כל יהודי היא 'לראות עצמו' בתוך חסדי השם העכשוויים, ולהודות על כך מתוך התרגשות ושמחה.

יציאת מצרים, עכשיו.

והיכן באמת נוגעת יציאת מצרים לחיינו העכשוויים? בכל תחום!

היציאה ממצרים לא היתה רק נדידה מחבל ארץ כלשהו לנקודה אחרת על פני המפה, היתה זו יציאה מהותית משיעבוד הטבע אל תחת יד ההשגחה. עם ישראל חולץ ממעמקי האמונות הכוזביות הרואות בטבע ובמקרה כח שולט, ונכנס אל תוך האמונה הטהורה. היציאה הזו הפכה אותנו לעם השם, ועל כך אנו מברכים בכל יום "אשר בחר בנו מכל העמים". ה'בחירה' הזו רוממה אותנו מתפיסות העולם, האמונות והדעות, להן סוגדים כל עמי תבל, והניחה אותנו במקום אחר לגמרי, בגורלו של השם. היציאה ממצרים נוגעת גם באופן אישי לכל אחד, מוהרנ"ת מכנה את גאולת מצרים 'התעלות הנפש'. ההתרוממות אל מעל לטבע וההתדבקות בהשגחה וניסים, הם גאולת הנפש.

כעת, איך נוכל לרכוש את האמונה הזו ולגרום לה לבעור אצלנו בלב? – בדיוק לשם כך תיקנו לנו חז"ל את קריאת הפרשיות הללו בתקופה הזו.

כדי שלא נישאר אדישים

כל אחד מאיתנו בחייו האישיים, וכולנו יחד כעם, חווים היטב את הגלות במהדורת הווה. כמו במצרים גם היום, הגלות מייסרת ומזככת. גאולה ממתינה לכל אחד מאיתנו ללא ספק; גאולה ממתינה גם לכולנו יחד באופק. בפסח הבא עלינו לטובה, תופיע בעולמינו הארה חדשה של גאולה, עם ישראל ייבחר שוב לעם סגולה, נצא כולנו לחירות ונקבל דעת חדשה. גאולה כאמור, יש, אך ידיעת הגאולה, והפנמת משמעותה, זה כבר עניין אחר. כאן נדרשת מאיתנו עבודה, והזמן המתאים ביותר הוא כעת.

השבועות הבאים, אלו המשתרעים בין שלהי חורף לעיצומם של אדר וניסן, נועדו לצורך הכנה. כעת, בשעה שנקראות פרשיות הגאולה, האותות המופתים וגילויי ההשגחה, זה הזמן להתעורר ולקבל הרגשה אמיתית במשמעותה של גאולת הנפש, לחדש את ההרגשה בהיותינו עם נבחר להשם, עם מיוחד נעלה ומרומם מכל שלטון זר, ומכל פגעי הטבע, המקום והזמן. שובבי"ם אלו שבועות של תשובה והתקרבות, ולשם כך נצרכת לנו התפעלות. התרגשות ושמחה אמיתית בבשורת הגאולה.

הבה נתעורר, שבשעה שתפציע בליבינו וסביבנו הגאולה, לא נישאר אדישים ומאובנים. עורו נא!

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support