להבין רמזים מהשמיים

הוא כל כך רוצה 'להצליח' בחיים, כבר בצעירותו תיכנן 'להיות מוצלח' בכל מחיר, זו הפכה לסיסמת חייו, הוא החליט נחרצות שלא להיות נחשל ונחות בשום פנים ואופן, חשוב לו להיות מקובל ונערץ בחברה ויהי מה.

אך מה לעשות כאשר מן השמים גזרו אחרת: הפרנסה דוחקת, הבריאות של יקיריו רופפת, שלום הבית מעורער, החברה בה הוא נמצא דורסנית, הקנאה והתחרות מרקיעים שחקים, מקבלים חבטות כואבות בגוף ובנפש, מבפנים ומבחוץ – מה עושים?!

שתי דרכים לפניו:

האחת, לא להתייחס ולהמשיך כמו שהיה עד כה, לשאוף להיות מצליחן, להתרגז ולרטון על כל הכשלונות, אך בשום פנים לא להרפות; לספוג את המכות ולהרים מיד את הראש בתנופה מחודשת.

השנייה, לעצור ולשנות כיוון. מישהו רומז מלמעלה שמשהו כאן לא בסדר. יש צורך דחוף לסובב את המהלך מאה שמונים מעלות. להפסיק את המירוץ המטורף אחר הדמיון הכוזב ולהתחיל להשקיע במשהו שישאר לנצח.

***

מי שמתעקש בכל זאת שלא להבין את הרמזים מלמעלה, עלול חלילה להפסיד את המטרה שלהם. מי שמחליט שלא להתעורר בשום פנים ואופן, יכול למצוא את עצמו בסכנה איומה, כאילו מן השמים 'מסכימים' עם דרכו הנלוזה.

חז"ל הקדושים (מכות י ע"ב) מגלים לנו אחת מדרכי הנהגת ה' בעולמו: "בדרך שאדם רוצה לילך – בה מוליכין אותו". כאשר אדם בוחר בדרך רעה, מנסים לעצור אותו מן השמים, רומזים לו, קוראים לו. אך אם הוא בכל זאת מתעקש – פותחים לו פתח.

***

דבר זה נלמד מן האמור בפרשתנו לגבי בלעם, כאשר בתחילה אסר הקב"ה על בלעם ללכת עם אנשי בלק, אבל כאשר בלעם התעקש ללכת, אמר לו ה': "קום לך אתם" (במדבר כב, כ).

רבי נתן מבאר, שאריכות הסיפור בפרשתנו – על האתון שנטתה מן הדרך ולחצה את רגלו של בלעם, וכעסו של בלעם שהכה אותה – באה לשמש לנו כתמרור אזהרה: מן השמים ניסו שלש פעמים לעצור בעד אותו רשע לבצע את זממו, אך הוא כעס והיכה והחליט שהוא יעשה זאת בכל מחיר. הוא 'הצליח', לפי שעה, הוא ראה שבכח רצונו ובכעסו הוא 'הזיז עניינים', ה' התיר לו ללכת… אך לוּ רק ידע כמה אימלל את עצמו בפריצת הדרך שהשיג…

לעומת זאת, "בני ישראל הכשרים" – ממשיך רבי נתן – "כל מה שדוחקים אותם יותר חס ושלום, הם בורחים בכל פעם ביותר לה' יתברך". היסורים משמשים להם כמעצורים, הם קולטים את הרמז שמן השמים בולמים אותם והם עוצרים בעוד מועד.

***

כאשר מן השמים מכניסים 'מקלות' באופני העגלה שלנו, כאשר זרימת החיים עולה על שירטון, עלינו לזכור כי ה' המרחם והאוהב מנסה לעצור מעט את הרדיפה שלנו אחרי החומר. אסור אז 'לנקום במצב' ולחפש דרך להצליח בכל מחיר, כי זוהי סכנה עצומה להשאר חלילה ללא מעצורים. להיפך, עלינו להתעורר עקב המעצורים ולחשוב היטב אולי מן השמים רוצים שנשקיע יותר בעבודת ה'? אולי רוצים שנקדיש יותר זמן ונשמה למצוות, לתפילה, לאהבת ה' ולאהבת הבריות? אולי רוצים שלא נתבהם כל כך במאוויים חומריים וניתן את הדעת להצלחתנו הרוחנית והנצחית?

המציאות הזאת מחייבת אותנו לזעוק תמיד אל ה' שיציל אותנו מרצונות רעים, שלא נרצה את מה שלא טוב לנו לנצח, ושנלך בדרכי ישרים. שכן כאשר האדם נוטה חלילה מדרך הטוב ורוצה את ההיפך, הוא מזמין בכך מן השמים הטעיות נוספות, עד שהוא עלול חלילה להגיע למצב של 'מוליכין אותו'.

לעומת זאת, 'מידה טובה מרובה' – "גם בענין עבודת ה' עצמו, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ואם יתגבר שיהיה לו רצונות וכסופין חזקים יותר לה' יתברך, יוליכו אותו בדרך טוב וקדוש ביותר".

(עפ"י ליקוטי הלכות, יין נסך ד)