לדעת איך לעורר

י״ט באדר ב׳ תשע״ט

הצדיק נותן לנו את הכלים לעכל בצורה בריאה את הנאמר בספרי המוסר; שנדע להזדעזע ולהתעורר, אך לא לאבד את התקווה והשמחה לרגע. "כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעולם, ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו, ומחיה ומשמח ומנחם הכל ומאיר בהם דרכיו, שגם הם יוכלו לשמח ולחזק את עצמם בעוצם ריחוקם."

" 'כי מרחמם ינהגם' (ישעיה מט). היינו, מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג. וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם; וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות, אזי יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים, ליתן לו מאכל הצריך לגדול ולא לקטן כזה, כי קטן כזה צריכין לזונו רק על ידי חלב דווקא… ולגדול – מאכל הצריך לו, וכן על כל אחד ואחד צריכין לרחם במה שצריך לו"

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ז)

האם תהיה זו רחמנות להלעיט תינוק בן ארבעה ימים, בבשר טרי ומזין? או לחילופין, להזין אברך בן 20 בבקבוקי מטרנה? אמור מעתה: לא כל מה שבריא ומזין, מתאים לכל אחד; כל אחד עם המזון המתאים לו אישית.

כך ממש, לגבי דיבורים בעבודת ה'. לא כל מה שנכון, צריך כל אחד לשמוע.

קחו לדוגמא את הנאמר בספר הקדוש "ראשית חכמה" על עונשי הגיהנם. כל מה שנאמר שם, אמת לאמיתה. אך לא כל אחד מסוגל לעכל את הנאמר שם בצורה בריאה. "כאשר שכיח בכמה בני אדם, שכשיושבים על ספר 'ראשית חכמה' הקדוש או שאר ספרי מוסר המדברים מגודל מרירות העונשים הקשים המגיעים על כל עבירה, רחמנא ליצלן, הם נופלים בדעתם יותר רחמנא ליצלן, מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים כמה וכמה פעמים יותר ויותר, רחמנא ליצלן; ומגודל המרה שחורה ועצבות שנופל עליהם – על ידי זה הם נופלים יותר מבתחילה" (ליקוטי הלכות, פסח ט, טז).

מאידך, אין זו רחמנות להעלים את העונשים, ולתת לחיות חיים של הפקר. "כי עיקר העבודה בתחילה היא רק מחמת יראת העונש; ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת השם" (שיחות הר"ן, ה). כשיהודי מסוים צריך לשמוע על חומרת מעשיו הרעים, אין לך אכזריות גדולה מאשר להעלים ממנו את הנאמר על כך בספרי המוסר.

* * *

עד כמה יש להתייחס לדיבורים קדושים בזהירות, נוכל להיווכח מסיפור שהיה אצל מוהרנ"ת:

היה זה בערב חג השבועות של שנת תקצ"ה, כשהתאספו חסידים רבים אצל מוהרנ"ת. ראה אותו רבי נחמן מטולטשין שהוא שרוי בדאגה. שאל את מוהרנ"ת לפשר הדבר, ענה לו: "הנה כעת באו הרבה מאנ"ש לשהות עמנו בחג השבועות, ואיני יודע איך לומר תורה לפני קהל כזה; אם אדבר דברי התעוררות כשהלה צריך לדיבורי התחזקות המשיבים את הנפש, הרי כורת אני את ראשו [= האק איך אים אפ דעם קאפ]; וכן להפך, באם זקוק זה האדם לדברי התעוררות והתלהבות, והוא שומע ממני דבורי התחזקות ועידוד, הרי אף את ראשו אני כורת. משום כך דואג" (שיש"ק ג, קמג).

כך התייחס מוהרנ"ת לדיבורים שאינם מתאימים: עריפת ראש! (ראה ליקוטי מוהר"ן ח"ב, יח. שם נאמר שאכן הדבר גובל ברציחה).

* * *

מיהו, אם כן, יכול לתת לנו את המינון הנכון? המנהיג הרחמן, צדיק האמת! הוא נותן לנו את הכלים לעכל בצורה בריאה את הנאמר בספרי המוסר; שנדע להזדעזע ולהתעורר, אך לא לאבד את התקווה והשמחה לרגע. "כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעולם, ומודיע לכל אחד כי עדיין השם יתברך אתו ועמו וקרוב אליו, ומחיה ומשמח ומנחם הכל ומאיר בהם דרכיו, שגם הם יוכלו לשמח ולחזק את עצמם בעוצם ריחוקם. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל, כי תיכף כשזוכרים את עצמם או כשרואים איזה ספר מוסר עוצם יראת הענש, הם נתעוררים לתשובה תיכף כראוי; ותיכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחרה ועצבות כאילו אפס תקוה, חס ושלום, הם זוכרים תיכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם, שעל ידי זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד" (ליקוטי הלכות, שם).

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support