ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > ל"ג בעומר: יום מסוגל לישועה

ל"ג בעומר: יום מסוגל לישועה

ט״ז באייר תש״פ

ביום הילולת הרשב"י זיע"א צריכים להרבות בשמחת ההילולא דרשב"י, בריקודין ושמחה, שממשיכים דבקות ואמונה בהשי"ת ועל ידם ממשיכים ניצוצי גאולה וישועה והצלה מכל מיני צרה ומצוקה לנפשינו, רוחינו ונשמותינו ברוחניות ובגשמיות.

(שיעור שנמסר ע"י הרה"ח רבי יעקב מאיר שכטר בל"ג בעומר תשע"ב)

 

המשכת גאולה וישועה – ע"י השמחה והריקודים בהילולא דרשב"י

ביום סגולה זה, יומא דהילולא דהאי תנא קדישא רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו – יש הרבה מה לומר ומה לדבר ממעלת עת קדושה ונשגבה זו, אך אי אפשר להאריך, כי צריכים להרבות בשמחת ההילולא דרשב"י, בריקודין ושמחה, שמעלתם גדולה מאד ביום זה,  וממשיכים דבקות ואמונה בהשי"ת.

אמנם על ידי השמחה והריקודים ביום קדוש זה ממשיכים ניצוצי גאולה וישועה והצלה מכל מיני צרה ומצוקה לנפשינו רוחינו ונשמותינו ברוחניות ובגשמיות.

שבחו של צדיק – כוחו של הרשב"י בביטול גזירות קשות

נפתח ונתחיל תחילה בשבחו של צדיק, התנא האלקי בעל ההילולא זי"ע:

בזהר הק' (ח"ג דף טו) מובא ממה שהתנאים הקדושים תלמידי הרשב"י שבחו והיללו את רבם: זכאה אנת רבי שמעון [אשריך רבי שמעון], דמארך בעי ביקרך [בורא העולם רוצה וחפץ ביקרך ובכבודך] על כל בני עלמא [הוא רוצה לכבד אותך יותר מבני כל העולם כולו]  ואנת רבי שמעון גוזר וקודשא בריך הוא מקיים  [אתה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים] הוא גוזר, ואנת מבטל [הקב"ה גוזר גזירות ואתה מבטל].

ואם כן איפוא, נמצאים אנו ביום גדול ומסוגל כזה, שאפשר לבטל בו כל הגזירות, כי זכותיה דרשב"י ביום ההילולא שלו יש בה סגולה מיוחדת לביטול הגזירות הקשות מעל כל ישראל ומכל אחד ואחד בפרטות ולהמשיך עלינו ישועות גדולות.

בחד קטירא עם השי"ת כל ימיו

עוד מובא בזוהר הק' (ח"ג דף רפ"ח) מה שרבי שמעון בר יוחאי העיד על עצמו: כל יומין [כל ימי חיי] דאתקטרנא בהאי עלמא [שהייתי מקושר בעולם הזה] – בחד קטירא [בקשר אחד, ללא שום הפסק] אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא [הייתי מקושר עם קודשא בריך הוא].

וזה שבח גדול ועצום שאין למעלה ממנו. ולמעשה שבח עצום ונשגב זה מובא על האבות הקדושים, שהיו מקושרים ודבקים באביהם שבשמים כל עשרים וארבע שעות היממה אפילו בחלום (הובא בספר חסידים) . ורבי שמעון זכה לקשר זה במשך כל שנות חייו בימים ובלילות ללא הפסק.

וקשר עם השי"ת כביכול, ביאורו,  אהבה ודביקות, אהבה להשי"ת ודבקות להשי"ת ללא גבול.

לא להחליף זיו השכינה בתאוות מאוסות

ולמעשה הדבקות ואהבת ה' היא הקדושה הגדולה והעצומה אשר ניצבת כנגד קליפת דור המבול רח"ל – הממירים ומחליפים את זיו השכינה, היינו אהבה ודבקות בהשי"ת, שהם חיים אמיתיים, חיים נצחיים, לעלמי עד ולנצח נצחים, ממירים ומחליפים אותם, ומוכרים ומשעבדים עצמם לתאוות העוה"ז, לטומאה המאוסה, שהיא בושה חרפה וכלימה,  וסופה הוא כליון ואבדון רחמנא ליצלן, ומובא שבסוף הגלות ירדו קליפות דור המבול ודור ההפלגה, כמו שאנו רואים בעינינו ה"י, כפירה ואפיקורסות מדור ההפלגה, ותאוות מאוסות מדור המבול רח"ל.

וזאת צריכים לקחת ולהמשיך מרבי שמעון ומהילולא דיליה, כל אחד על עצמו, ולהשפיע על כל העולם, לדעת כל אחד תכלית מעשיו בזה העולם – לא  להחליף  אהבה ודבקות טהורה וקדושה  בתאוות חולפות ועוברות, ה"י.

אנת הוא שבת דכולהו יומי!

בזוה"ק (ח"ג קמה.) מובא שתלמידי הרשב"י אמרו לרבי שמעון: "אנת הוא שבת דכולהו יומי" – אתה הוא השבת של כל ימות החול! שבת היא עוה"ב, שבת הוא תענוג עוה"ב, הזוכה לשבת זוכה לעוה"ב בין בעולם הזה ובין בעולם הבא.

ובלשון זה הפליגו תלמידי הרשב"י באמרם על רבי שמעון שהוא עצמו בבחי' השבת – תענוג עוה"ב.

ומביאים שם בזוהר את הפסוק הנאמר על שבת קודש (ישעי' נח, יג): "וקראת לשבת עונג" – עונג דקדושה, אהבה ודבקות דקדושה – שזה היה תמצית חייו  של הרשב"י.

ובזהר שם מביא את המשך הפסוק: "לקדוש השם מכובד" – מי הוא אותו 'קדוש ה' מכובד' – דא רבי שמעון בן יוחאי, דאקרי מכובד [הנקרא מכובד], בעלמא דין ובעלמא דאתי.

במאמר זה מסתיים האדרא רבא קדישא.

כבוד הצדיקים – נגד חרפת התאוות

והדבר ברור שכבוד הצדיקים הוא כבוד האלקים, שהיא עיקר הקדושה והכבוד, לרוץ תמיד אל השי"ת ולהדבק בו.

וזה הוא ההיפך הגמור מההשחתה המאוסה של דור המבול, שבזהר הק' מובא שאין בושת אלא במקום עריין, הפגם הזה הוא עיקר הטומאה, עיקר החרפה ועיקר הכלימה, ואיזה חילוף מבהיל ונורא עושים – מעדיפים רח"ל את הבושה והחרפה, הכליון והאבדון, על פני כבוד ה', הקיום האמתי והנצחי.

כל הישועות – אצל הרשב"י ביומא דיליה

צריך לדעת שרבי שמעון הוא מהצדיקים שהם שורש כל נשמות ישראל, והוא האב של כל ישראל, והוא הרבי של כל ישראל – היינו שכל אחד מישראל יש לו שייכות קרובה מאד לרבי שמעון, ואפשר לבוא אליו ולבקש ממנו שיפעל למענו את כל הישועות שהוא זקוק להם, ברוחניות ובגשמיות, ושיזכה במהרה לצאת מכל המיצרים.

ועל יום הסתלקותו, ל"ג בעומר, אמר רשב"י: האי יומא דידי הוא! היום הזה הוא יום שלי, כלומר שאפשר לפעול על ידו הן בגשמיות, רפואות וישועות, וגם ברוחניות, היינו לזכות לתורה ולדעת את ה' ולהתקרבות אליו ית"ש.

התורה בישראל – בכוח הבטחת דרשב"י

ורשב"י הוא אשר הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל – על ידו (כמו שמתבאר היטב בריש לקו"מ בתורה לכו חזו וכו')

ואכן אנו רואים שאדרבה, בדור חושך זה של דור המבול ודור ההפלגה, יש ריבוי של תורה, ריבוי של ספרים – והכל בכח הבטחת הרשב"י הנ"ל שנטל על עצמו שלא תשכח התורה מישראל, וכלשון רביה"ק: רשב"י "הבטיח" שלא תשתכח תורה מישראל".

וכמו שכתב רבינו מפורש בשיחות הר"ן (אות יח), שכל זה שהתחילו בדורות האחרונים להדפיס הרבה ספרים  הוא מכח הבטחת רשב"י על דברי חז"ל "עתידה תורה שתשתכח מישראל" ואמר רשב"י שלא תשתכח, וסמך עצמו על הפסוק "כי לא תשכח מפי זרעו" (ס"ת יוחאי) "על כן מדפיסים ספרים הרבה". וזה הוא הרוח דקדושה שירד בזמננו משמיא, המעורר להדפסת ספרי קודש רבים, כמו שאנו רואים בעינינו, וכמו שכתב רבינו בליקוטי מוהר"ן: שנדפסים ספרים, ועוד יודפסו הרבה ספרים קדושים "וכולם צריכים להעולם" (לשון רבינו ליקו"מ סי' סא אות ה).

ואנו עדים היום לעובדא הנפלאה הזאת, שנדפסים ספרים, גמרא וראשונים עם ביאורים נפלאים שכל כך הם נצרכים להעולם, ובאמת על ידם מתרבה תורה בישראל – כהבטחת רשב"י על הדורות האחרונים.

התרבות לימוד הזהר הק' בדור האחרון

ואף גם זאת אנו רואים שמתקיימת הבטחת הרשב"י ונבואתו המובאת בזהר הק' – שבדור אחרון שלפני הגאולה ילמדו סתרי תורה. ואכן אנו רואים בעינינו שמתרבה לימוד הזהר ולימוד סתרי תורה, והלימוד הזה מתפשט יותר ויותר בקרב תלמידי חכמים,  ללא גבול וערך למה שהיה בשנים קודמות.

והיא נבואה ברורה מהרשב"י המובא בזהר הק', שלפני סיום הגלות במהרה, ילמדו זהר וחכמת האמת, וגם רביא, ילדים קטנים יתעסקו בסתרי תורה (וכבר הבאנו לעיל שלאו תינוקות ממש, אלא  קטני הדעת).

הגאולה השלימה ב'רחמי' – ע"י לימוד הזהר

ולא עוד אלא שרבי שמעון ניבא ואמר, שבזהר דא יפקון מגלותא ברחמי, כלומר בזכות הזהר הק' לא רק שנצא במהרה מן הגלות אלא היציאה מהגלות והגאולה תהיה ברחמים וחסדים גדולים, ללא צער ועגמ"נ לישראל, ללא צרות וגזירות וחלאים רעים ה"י.

כי באמת עלולים היו לצאת מהגלות ע"י מכות ופגעים שונים ח"ו. וע"ז באה הבטחתו  של הרשב"י שבזכות הזהר הקדוש שלו תהיה היציאה מתוך שפע של רחמנות וחסדים גדולים, והלימוד הקדוש הזה זה יביא לנו את הישועות הגדולות להן אנו זקוקים בימי החשכות הללו ברוחניות ובגשמיות, יביא רפואה וישועה במהרה בקרוב.

עבודה קדושה ונשגבה של אמירת הזוה"ק

אכן עלינו לשנן לעצמינו, את החשיבות העצומה והתועלת הגגולה לנפש רוח ונשמה שלנו בלימוד ספר הזה"ק, כל אחד כפי מדריגתו, והחיד"א מביא שהלימוד הקדוש הנעלה ביותר שקיים בעולם, הוא אמירת הזוהר הק', ויש בזה סגולה מיוחדת ביותר, ובפרט בזמננו שמתחדשות חכמות בעולם, וחדשים לבקרים מתגלות המצאות שונות ומשונות שבעל כרחנו הם מרחקים אותנו מהתמימות שהיתה לנו בעבר, שהבלי העולם הזה מלאים בעירוב טוב ורע ולהט החרב המתהפכת המרחקים אותנו מהתמימות, ובפרט ע"י חידושי הטכנולוגיה המתחדשים בכל יום. ואילו בכוח הזוה"ק מתגלה הניצוץ היהודי המוסתר בקרבנו, שמתעורר הכח האמיתי המקורי של הנפש הישראלית, שהיא יכולה נגד כל חכמה והתחכמות בעולם.

בחשיבות אמירת הזוה"ק יש לשון מהרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזבוז זי"ע: איני יודע כיצד אפשר להיות יהודי ללא אמירת הזוה"ק. עצם אמירת הזהר גם אם אין מבינים את כל האמור, אך יש ומבין האדם שורה אחת או שתים מתוך כמה דפים – זה כל כך מעורר אותו,  ומטלטל אותו בטלטלה עזה ובהתעוררות עצומה כזאת, כי הרי הוא מזרע ישראל ונשמתו מבינה בזה"ק, אמנם זה מכוסה, אך יש בכוח האמירה של האותיות הקדושות מאד של הזהר לגלות את הכיסוי החופה על לב האדם ולקרבו להשי"ת.

ובדורנו מן הראוי שינהג כל אחד באמירת הזוה"ק, כקטן כגדול, כי הרי שרויים אנו בגלות קשה, שהיא האחרונה והקשה מכולם, הן ברוחניות והן בגשמיות. ורבינו מביא את הלשון מהזוה"ק שבזוהר דא יפקון מגלותא. ובכל הדורות היו אנשי שלומנו מרבים באמירת הזוה"ק, ר' שמואל שפירא אמר זהר, ר' הירש לייב ור' אברהם שטערנהארץ, ועל ר' לוי יצחק בנדר אמרו, שכפי השנים שחי כאן בארץ ישראל (למעלה מארבעים שנה), כן חזר על הזוה"ק, והרי הוא היה אדם מסודר, והיה מסדר הזוה"ק כל שבוע כפי אריכות הפרשה, ופעם אמר לי, כשיש בפרשה אחת עשרים דף, הוא מחלקם כבר בתחילת השבוע לשבעה חלקים של שלשה דפים,  ובכל יום הוא אומר חלק אחד, וגם מי שאינו מסודר כל כך, מכל מקום יש להשתדל לומר כל יום דף זוה"ק או לפחות עמוד זוה"ק קודם השינה,  וירגיש בזה התעוררות גדולה מאד, כי אין לך דבר שמעורר את הנפש ומטהרו כמו אמירת הזה"ק בקביעות דף אחר דף.

גודל כוח הדיבור להושיענו מכל צרה

הבה ונתבונן מה נשאר לנו כהיום הזה, הרי לא נשאר לנו כי אם כח הדיבור, ובדיבור כלול הכל. וזהו אחד מלימודיו היסודיים של רבינו, כי רוב הנופלים, נפילתם באה להם על ידי מה שנאבד מהם המוחין, ונכנסו בהם חלקי יאוש, עד שנדמה לאדם שהוא מיואש לגמרי. אכן מי שמשתמש עם כח הדיבור, ואינו עוזב את הדיבור בשום פנים ואופן, יזכה לבסוף לנצח ולבא אל תיקונו, כי כל דיבור הוא כלי נוסף לקדושה, עוד דיבור עוד כלי לקדושה, עוד דיבור עוד כלי לקדושה, עד שיתמלא בכלי קדושה רבים, ובודאי יבא לידי התעלות. ואמירת הזהר הקדוש, עד כמה הוא מסוגל לטלטל אותנו ולהוציאנו ממצבינו הקשה הנוכחי, בעקבתא דמשיחא כי הרי יש בכוח הזהר להוציא אותנו לגמרי מהגלות כי הרי בזהר דא יפקון מבי גלותא ברחמי, ובפרט מגלותנו הפרטית בה אנו שקועים עד למעלה מצווארינו, בצרות ובמצוקות שונות ומשונות ה' ירחם וימהר גאולתנו ופדות נפשנו, וגם בתוך הגלות יושיענו ויצילנו מכל צרה ומצוקה, כמו שאנו אומרים בתפילה לליל שבת "ושויתי ה' לקראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני ולעורר לבי לאהבתך, ואז אשמור פיקודיך וחוקיך בלי עצב".

קְרָא לנו בקריאה של חיבה

ועל זה זקוקים אנו להרבות בדיבור דקדושה ולהרבות להתפלל לאבינו שבשמים, ועיקר תפילתנו ובקשתנו מאב רחמן שנזכה לשוב בתשובה ולהתקרב אליו וכן להגאל בגאולת עולמים, בחסד וברחמים, ולא ע"י מכות יסורים וחלאים רעים ח"ו. כעין המובא בספר תפארת שלמה מרדומסק, מה שמצינו לענין קנין המשיכה בבהמה גסה, יש משיכה של 'הכישה במקל' והבהמה הולכת מכוח ההכאה ועי"ז נקנית לו. וכן יש סוג נוסף של משיכה, של 'קורא לה והיא באה', וגם עי"ז היא נקנית לו, כיון שהיא הולכת מכוחו. ובקשתנו מהשי"ת היא שימשכנו אליו בקריאה של חיבה ולא ע"י הכאה ח"ו.

וזה מה שאנו מבקשים בשיר השירים (המגילה הנקראת בפסח, שהוא חג החסד והאהבה): "משכני אחריך נרוצה" (שה"ש א, ד)  אל תקרב אותנו ע"י 'הכישה במקל והיא באה', אלא ע"י "משכני אחריך נרוצה" – האר פניך אלינו וקרא לנו בקריאה של חיבה, ונשמע את קול הקריאה ועי"ז נתעורר לרוץ ולהתקרב להשי"ת.

ובזכות רבי שמעון וספר הזהר שלו תהיה משיכתנו מהגלות באופן של "קורא לה והיא באה ולא חלילה ע"י ההכאה במקל. אלא ברחמנות מרובה.

ואכן כל הספה"ק והמצפים לגאולה השלימה מסתמכים על נבואה זו של הזהר, שמתנבא ומבטיח שנצא ברחמי, ברחמנות ובחסדים גדולים לאחר שקיעתנו בגלות כה ארוכה קשה ומרה, יתגלגלו עלינו רחמיו, והיציאה מהגלות כבר תהיה מתוך רחמים וחסדים –  בזכותא וכוחו דרשב"י שהוא הבטיח זאת ובכוחו ובקדושת ספר הזהר תבוא הישועה ברחמים גדולים.

יציאת מצרים – חיזוק גדול עבורנו

אנו רואים שכל התורה כולה סובבת על יציאת מצרים:  כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים, וכן מצוה מיוחדת להזכיר יציאת מצרים פעמיים ביום, ובליל פסח מצווים מן התורה לספר ביציאת מצרים. ואין לך דבר בתורה שכל כך עוסקים לקדשו ולזכרו כמו יציאת מצרים.

והלא דבר הוא, ואומר דרשני!

אבי מורי [הרה"ח ר' דוד שכטר] זלה"ה אמר לי ביאור בשם הרמב"ן, שבמצוה זו של הזכרת יציאת מצרים  ופרסום הנס של יציאה לחירות ברוחניות ובגשמיות ממ"ט שערי טומאה ומערות הארץ – יש בה חיזוק גדול לכל יהודי באשר הוא שם בכל הדורות והזמנים והמצבים, ומזכירים אותה פעמיים ביום, כדי שיהא הדבר חקוק וחרוט בלבנו שהשי"ת הוציאנו מגלות מצרים, את כולנו, בכללות ובפרטות, ממ"ט שערי טומאה שהיינו שקועים בהם באופן נורא, וברחמיו העצומים הוציאנו השי"ת בעצמו, הוא ולא שרף הוא ולא מלאך, באופן של למעלה למעלה מן הטבע, והוציאנו מחשכות טומאת מצרים, ממ"ט שערי טומאה, והנס ופלא הגדול ביותר הוא, שלא עברו אלא  מ"ט ימים וכבר הביא אותנו השי"ת למעמד הר סיני ולמדריגה של "פנים בפנים דיבר ה' עמכם".

ומזה ילמד כל אדם אשר הולך לו שלא כסדר ח"ו, ושרוי בחשכות ובמצוקה, והוא שקוע בצערו ברוחניות ובגשמיות מבלי לראות שום תקוה ופתח הצלה – שידע ויאמין בידיעה ברורה שיש אלוק ממעל הצופה ומביט ורואה הכל, אשר הוא כל יכול, ובודאי שיכול להוציאו מכל סוגי הצרות והמצוקות בכל עת ורגע, ולגאול אותו ממיצריו, הן ממיצרים גשמיים והן ממיצרים רוחניים, באופן שלא יוכל לתאר לעצמו ולהעלות על דעתו איך יוכל להוציאו מאחר שהוא כה מסובך וסגור מכל צדדיו. ועל זה נאמר "מצמיח ישועה" שהשי"ת מצמיח ישועה, כמו צמיחה מהקרקע, בבחי' יש מאין, באופן שלא יעלה על דעת בן אנוש שמשם תבוא לו הישועה, ועוד איזה ישועה תבוא לו – ממ"ט שערי טומאה וזוהמא, עד שמחה נצחית של "פנים בפנים דיבר ה' עמכם".

וזה טמון בסיבת ריבוי ההזכרות של יציאת מצרים – שכל אחד מישראל ידע ויקח אל לבו כל זאת.

השי"ת נמצא בכל מקום – גם במיצרים הגדולים ביותר

הבה ונתבונן, בהתגלות הראשונה של השי"ת למשה רבינו ע"ה, שהיה ראש וראשון לנבואה,  שאז בודאי הושפע עליו שפע רב של נבואה – באיזה מקום היתה התגלות נבואה זאת? דייקא בסנה, במקום פחות של קוצים וברקנים, ועל זה מובא במדרש (שה"ש ג, כא): "למה דיבר הקב"ה מתוך הסנה? ללמדך שאין מקום פנוי מהשכינה – שאפילו בתוך הסנה היה", ע"כ.

כלומר, שכבר בהתגלות הראשונה של השי"ת למשה – גילה לו השי"ת גם זאת;   שבתוך קוצים וברקנים,  גם שם נמצא השי"ת, ואין שום מקום פנוי ממנו, וגם אפשר להתקרב אליו מכל מקום ומצב בו נמצא האדם.

עמו אנכי בצרה

וברבינו בחיי (שמות ג, א) אנו מוצאים ביאור נוסף, הקרוב להאמור לעיל, על התגלות ה' בתוך הסנה דוקא. וכן כתב: למה נתראה ה' מתוך הסנה דוקא ולא מתוך אילן או מתוך תמרה. אמר הקדוש ברוך הוא: כתבתי בתורתי 'עמו אנכי בצרה' – בני נתונים ל, בתוך שעבוד, אף אני נגלה מתוך הסנה ֶז ְ רַּב ַר הּוּכְּב וממקום צר וכו' ופירוש זה נאות מתוך ענין הפרשה, שהרי מתוך הסנה נאמר לו "ועתה לך ואשלחך אל פרעה".

גם בחשכת הגלות אפשר לפנות להקב"ה הנמצא כביכול בינינו

אנו חושבים שבהיותנו בגלות, אנו ח"ו רחוקים ומנותקים מהקב"ה, חלילה וחלילה! גם בעיצומן של חשכת ימי  הגלות הבורא ית' אבינו אב הרחמן, נמצא עמנו, ובצרתם לו צר, והוא כביכול צופה ומביט  ורואה אותנו, את כל אחד ואחד עמנו, וצריך רק לישא אליו עינינו, להתפלל אליו ולעורר רחמיו הגדולים, והוא בודאי ישמע את קולנו, יחוס וירחם עלינו ובודאי יושיענו ויגאלנו, וימהר פדות נפשנו בכלל ובפרט, הן ברוחניות והן בגשמיות, בכל הצרות והמצוקות בהן נמצא האדם – רק השי"ת יכול להושיענו, ובודאי ימשיך ישועתו עלינו אם אך נתפלל ונקוה ונאמין בעזרתו.

ממ"ט שערי טומאה – אל "פנים בפנים" עם השי"ת

אנו עומדים כעת בעיצומם של ימי ספירת העומר, שאנו סופרים מ"ט יום מיום צאתנו מארץ מצרים. וצריך לדעת שמצרים היתה ערוות הארץ, מקום הזוהמא הפחות והירוד ביותר, ועם ישראל היו שקועים במ"ט של שערי הזוהמא המאוסה הזאת (אמנם גם בתוך הטומאה הנוראה הזאת היו צדיקים עובדי ה' שבזכותם נגאלו).

והנה נס גדול ונפלא ונורא מאד ארע להם לבני ישראל השקועים במ"ט שערי הטומאה והזוהמא, כי לא עברו אלא מ"ט ימים בלבד, ואז לא רק שהוציאם השי"ת מהמ"ט השערים הטמאים המכושפים הללו שבמצרים ששום עבד לא היה יכול לצאת משם בכלל, אלא תוך שבועות ספורים, לאחר שהוציאם ביד חזקה ובזרוע נטויה בריש גלי, קרב אליו את בני ישראל והביאם למעמד הר סיני, ונתן להם את התורה שהיתה גנוזה בחיקו של הקב"ה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם (אדר"נ לא, ג). ועל אותה שעה נאמר בהם: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" – הנוכל להעלות על הדעת נס גדול ונפלא כזה שה' ברחמיו גילה לישראל בחיריו לאחר שהיו במקום שהיו.

וזה חיזוק גדול ונפלא, וגם ראיה מוכחת על גאולתנו ופדות נפשנו הקרב ובא, בפרטיות ובכלליות – שאע"פ שאיננו מבינים כיצד זה יתרחש במצבנו אנו, אשר אנו שקועים יותר עמוק ממ"ט שערי טומאה, כאשר דור המבול ודור ההפלגה ירדו לעולם, כמובא בספה"ק, שבעקבתא דמשיחא יחזרו וישובו הקליפות ששלטו בדורות ההם, וצריך גם לדעת שאותו קטרוג שפער פיו על ישראל בעת שעמדו בקריעת ים סוף, ואמר: שהללו  מגדלי בלורית והללו מגדלי בלורית, הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי ע"ז – קטרוג נורא זה עלול להתחדש גם בגאולה האחרונה ח"ו (כמובא במדרש), וינסה לעכב את פדות נפשנו. אבל  עם כל זה סמוכים ובטוחים אנו בעזר ה', ומאמינים באמונה שלימה, שהקב"ה לא יתחשב בזה כלל וכלל, וברחמיו הגדולים ידחה את כל הקמים עלינו בהוה ובעתיד, ויוציאנו ויגאלנו גם מנו"ן שערי טומאה, ומהגלות הקשה של מצוקות ויסורים וחלאים שונים ה"י, משם יוציאנו במהרה לגאולת עולמים נצחית.

הגאולה בזכות עבודת ה' במסי"נ בימי הגלות

וצריך לדעת שכל זאת יהיה בזכות הצדיקים  שעבדו את השי"ת במסירות נפש ולא התחשבו בגלות המר והחושך ששרר סביבם, ובזכות כל אחד מאתנו שזכה להתאחז בהשי"ת, בקיום מצוותיו הק' בתפילה ובלימוד תורתו, ואף אם אנו כמו שאנו לא עזבנו אותו ית' אלא תמיד היינו אנו לי-ה ועינינו לי-ה, וקיימנו 'אחזתיו ולא ארפנו' – כל אחד כפי מדריגתו.

"פנים בפנים" ו"עין בעין"

וכמו שאז יצאנו מתהום מ"ט שערי הטומאה והגענו במהרה ל"פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" – כן יתקיים גם בגאולה האחרונה, כמו שהתנבאו הנביאים הקדושים על הזמן ההוא שיתקיים במהרה בימינו: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן".

ובגאולה האחרונה נוספה מעלה שלא יצטרכו לצאת בחפזון ובבהילות, אלא בישוב הדעת נפלא, כפי הבטחת הנביא: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'  וּמְאַסִּפְכֶם אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעי' נב, ח).

אזהרה נוראה מהרשב"י על קדושת העיניים והמחשבה

מן הראוי בעת ההתעוררות הזאת, ובפרט בהתעוררות של שמחה  דקדושה זו של ההילולא הקדושה של התנא האלקי הרשב"י זי"ע, שכל כך הפליגו הצדיקים הקדושים שבכל הדורות ברום מעלתה – הוא הזמן לעורר על אחת מאזהרותיו הנוראות של התנא האלקי הרשב"י, מה שמביא בראשית חכמה (שער הקדושה פרק שבעה עשר), והוא בגודל עוצם חומרת שמירת העינים, שבל נחשוב כי הוא חומרא בעלמא ומדת חסידות. אנו רואים בזה"ק כאשר רבי שמעון הזהיר את תלמידיו בענין עון זה, הוא קורא לזה עבודה זרה, עבודה זרה ממש געוואלד! כשמזהיר בענין שמירת העינים וההתרחקות מתאוות ומהרהורים רעים הוא מביא את הפסוק: "אל תפנו אל האלילים"! געוואלד! ומסמיך לזה את הפסוק "אלהי מסכה לא תעשה לך" רחמנא ליצלן, פגם העינים וההרהור בתאוות עוה"ז הם עבודה זרה ממש לדעת התנא האלקי הרשב"י זי"ע.

יתר על כן, כשהאדם מביא עצמו להרהור עבירה – הרי כאילו הוא עצמו נעשה עבודה זרה רח"ל, ועל כן מדקדק הכתוב: אלהי מסיכה לא תעשו "לכם" כשהאדם ממשיך על עצמו רוח הטומאה ע"י פגם העינים וההרהור נמצא שהוא עושה עצמו ע"ז, וזהו פירוש "לכם" – כאילו אמר לא תעשו עצמכם אלהי מסכה, ע"כ מספר ראשית חכמה  – עד כדי כך מגיע עוצם הפגם בעוון ה' יצילנו.

ישועות והצלות פרטיות לכל אחד ואחד ממש

יעזור השי"ת בזכות הרשב"י זי"ע ובזכות הנסיעה אליו בפועל ממש, שהוא דבר נעלה ונשגב מאד, יזכו כל אחד ואחד לפעול ישועות גדולות, וזכות הנוסעים יעמוד לכל ישראל, שכל אחד ואחד ינצל מכל המצוקות ויצא מכל המיצרים הפרטיים שלו, וירחם עמו ויביא רפואה לכל החולים, וזרע של קיימא לנצרכים, וישועות גדולות ונפלאות לכל אחד ואחד מה שנצרך לו ממש ממש.

אגב, פעם אחת בלכתי ברחוב פגש אותי הרה"צ ר' דניאל פריש זלה"ה, והראה לי מה שכתוב ברמ"ק את אופן הגלות בו אנו נמצאים כעת, וההבדל בינו לבין הדורות שעברו. בדורות קדומים, היו גזירות רעות על כלל ישראל, כגון בזמן הראשונים ומקודם לכן ע"י הישמעאלים ימ"ש, גזירות והשמדות נוראות על קהילות שלמות מישראל, שבימים ההם היתה גלות כללית שהגזירות פגעו בכלל כולו, ואילו לפני ביאת המשיח – כותב הרמ"ק – תהיה גלות פרטית, שכל אחד ואחד תהיה לו ח"ו גלות מיוחדת, גלות פרטית של צרות ומצוקות וחבלים ח"ו המיוחדים לו.

יעזור השי"ת שבזכות קשר השמחה הגדול של כל ישראל עם הרשב"י זי"ע, יזכו כולם, כל אחד ואחד בפרטות להשפעת הישועה הנצרכת לו באופן מיוחד לו ממש, וכל משפחה ומשפחה יתמלאו משאלותיה לטובה, מרן די בשמיא יהא בסעדהון, בבריות גופא, ונהורא מעליא, וכולם יפקדו בישועה ורחמים כל אחד במה שצריך בכל הענינים, ויחד נזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו בזכות הרשב"י זי"ע מתוך רחמים וחסדים גדולים לכל אחד ואחד, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support