הימים היפים והטובים נראו בעיניו כה רחוקים שהוא לא האמין שעוד ישובו אי פעם. זה לו שנים ארוכות בגלות, רחוק מבית אבא, רחוק אפילו מהזיכרונות. נדמה לו שאולי מרוב שנים ומפאת ריחוק המקום, שכחו ממנו שם בארמון, שכחו מהבן שאבד, וויתרו על קיומו.

אך לא. הגיעה השעה, ושליח מיוחד מאת המלך שוגר במיוחד אל מעונו. 'מחכים לך, תמיד חיכו לך, בן היית וגם נשארת, אבא מבקש שתחזור…'

* * *

הימים ימי חורף וקרירות, התקופה רוויית התמודדויות. יהודי בן דורנו מביט על חייו וסביבתו, מכל עבר מאיימים על קיומו עריצים ונוגשים, ועל כולנה עלולה החומריות להטביע את רגליו במ"ט שערים של רפש דאגות דביק. נדמה לו לפעמים, ליהודי בן ההווה, שאכן בן הוא לאומה רוממה ששורשיה נטועים אי שם בעברה המפואר, בין שלושת אבות וארבעה אימהות קדושים; משה רבינו, נביאים וחוזים, ראשונים אחרונים וצדיקים מגזע תרשישים. אך זהו, כל זה שייך לעבר מפואר ומרטיט שאין בינו לבין ההווה אלא זיכרון דברים. המבט הזה שגוי ומטעה, אך מהי התמונה האמיתית?

מסע אחד ארוך

אנו שרויים בעיצומו של מסע ארוך ועתיק. ראשיתו בימי בראשית, ותכליתו לעתיד לבוא. את עולמו ברא השי"ת למען תכלית עצומה ונשגבה, והיא הולכת ונרקמת ומתגשמת לאורך הדורות. הצדיקים הקדושים המפארים את ראשית היותנו לעם, לא באו לעולם אלא עבורנו, דור ההמשך המגשים בהווה את תקוות כל הדורות. הניסים והנפלאות שאירעו אז, התחוללו אך ורק עבורנו ועבור הדורות הבאים, משום שמה שהיה כמו מה שעתיד להיות, אינו אלא מסע אחד ארוך העשוי שלבים שלבים וארוג דורי דורות. ואנחנו כפי שאנו, נוטלים בו חלק של ממש. מאומה לא השתנה, הכל שריר וקיים. כמו אז כן היום.

זוהי האמת, אך מאן-דהו משתדל בכל תוקף להעלים אותה מאיתנו. מלכות יוון הרשעה, קבעה לעצמה תכלית, להשמיד את נשמת ישראל, לחלל את קדושת ייחודם ולבטל את ייחודיותם. לשם כך היא מציגה בפנינו מחזה שווא כאילו חלילה נותק הפתיל המקשר בין הדורות, כאילו פסו צדיקים מן הארץ, וניסים ונפלאות אירעו רק בימי קדם. וכך מוצא את עצמו יהודי בן ההווה, מדשדש בגלות נפש עמוקה, מוקף בהתחייבויות ודאגות, ואינו שם לב איך היווני הקטן מחדיר לדעתו רעיונות זרים ומנוכרים, מעמיס על רוחו חכמות חיצוניות, מחשבות טבעיות, וקושיות כבדות מנשוא. חכמת יוון מתאמצת בכל תוקף לשכנע את היהודי כאילו חלילה וחס איננו בן שעשועים אצל אביו בורא עולם, רק בן תמותה נטול חיבה וחן; ובאותה מידה היא משתדלת לעורר את התעניינותו בחן שקרי ועלוב של חיצוניות רדודה וסרת טעם.

כך אירע בימי מתתיהו ובניו, וכך גם בהווה, ועל הרקע הזה צמחה והופיעה ישועת חנוכה. אור נר החנוכה הזורח ומאיר באפילת ליל הגלות הארוך, לא הפציע אלא עבור אותו יהודי, בן לדורות הנצח, חולייה בשרשרת הזהב העוברת מדור לדור – כדי להקיץ אותו מתרדמתו ולהזכיר לו מי הוא, מהיכן בא, ולהיכן הוא הולך; ללחוש על אוזנו כי שליחות רמה נושא הוא על שכמו, שליחות עתיקה מדורי דורות הקושרת את גורלו ואת הרפתקאותיו עם תכלית כל הדורות. פך השמן הבודד שנמצא בטהרתו, הביא אל מעמקי גלות הנפש המדוכדכת את ההבנה שהשם יתברך כן חושק בי, ממתין לנרי הטהור שיעלה ויאיר על פני הישימון. וכבימים ההם כך גם בזמן הזה, מסוגל נר החנוכה להנחיל לנו את ההכרה באהבת השם וחיבתו הנצחית אלינו.

האור הגנוז בנר

נר החנוכה דולק בביתנו, ואישו הבוערת שורפת ומכלה את חכמת הטבע החיצונית שדבקה בנו. שלהבת הנר עולה ומרוממת את המחשבה לאפיקים של אמונה ושכל אמיתי, והאור הקטן מלמד אותנו איך למצוא את השי"ת בכל דבר ממש. את ההדלקה יש לקיים בצאת הכוכבים, לאורם של נקודות טובות הזורחות במרחבי האופל ככוכבים בשמי רום, המאירים ומודיעים לנו עד כמה מחבב אבינו שבשמים כל נצנוץ יהודי הזורח במעמקי החושך, כמה חשוב האור קטן ובודד ככל שיהיה. ומי שמכיר בכך, מסוגל לחוש את קרבת השם בתוך חייו ובכל מצב.

בימי החנוכה זורח בעולם נס, אם נתחבר אליו נזכה להתרומם. מאז ומעולם ליוו את קיומנו ניסים ונפלאות, מתוכם נוצרנו והיינו לעם. בכל הדורות אירעו הניסים בזכותם של צדיקים, וגם נס החנוכה התרחש בזכותם של הכוהנים הקדושים מתתיהו ובניו שמסרו נפשם עבור נצחיותו של עם ישראל, והמשיכו לעולם את רחמי השם מי"ג מדות של רחמים (כמניין תיבות ברכת 'להדליק נר') עד תחתית אפילת הגלות. והנס הזה מאיר ומזכיר לנו שגם היום ובכל דור מלווים את קיומינו צדיקים, והם פועלים בכל רגע המשכת רחמים וחסדים לנחם ולעודד את העם המתבוסס בגלות וקשיים. משום שהניסים העצומים שאירעו אז בעברינו המפואר, לא היו אלא תחילתה של דרך שאת המשכיותה אנו עושים היום בצעדינו הקטנים, כל אחד במקומו ובאתגריו. וכמו אבותינו, גם אנו זקוקים לניסים ונפלאות על כל צעד ושעל, על מנת שנצליח להשלים את השליחות ולהוביל את מסע הדורות אל התכלית.

וכך אומרת התורה: "אלה תולדות יעקב, יוסף" – המשכיות הדורות והגשמת ייעודו של יעקב, יכול להתקיים אך ורק בכוחו של יוסף. הצדיק המחייה ומנחם כל נפש, מבשר ומודיע לה את חיבתה לפני המקום. יוסף המבטא את קדושת הצדיקים, קושר את נפשות ישראל בכל הדורות אל המשכיותה של השליחות העתיקה, ומלמד כל אחד איך להיות מוסיף והולך, להיות מהדרין מן המהדרין, המוסיפים והולכים תמיד, "הולך ואור עד נכון היום".