חיים אמיתיים פירושם התקדמות והתעלות ללא הפסק, כך שאף אם עמלת השגת, אבל אתה נח על זרי דפנה, עובד את ה' בדרגה שהשגת, ואינך מתאמץ ושואף כל פעם להוסיף באיכות ובעומק של העבודה – הרי הפסקת להתקדם.

הצדיקים הגדולים אינם מתחשבים בכל מה שיגעו ומצאו, אלא מתחילים בכל עת לעבוד את ה' בכח ובמרץ כאילו עדיין לא התחילו לעבוד את ה' מעולם.

דרך זו, להתחיל בכל פעם מחדש, בלי להתחשב בכל מה שהיה, מסייעת גם להתגבר על כל המכשולים שיש לנו בעבודת ה'. כמובן, על החטאים יש לעשות תשובה, אבל ההשקעה והשאיפות בעבודת ה' אסור שיהיו מושפעים כהוא זה מכל מה שעבר. נכון נכשלנו, נפלנו, אבל עלינו להתחיל בכל פעם לעבוד את ה' מחדש, ממש כאילו שהיום אנו נכנסים בעול המצוות.

תובנה זו מאפשרת אפילו ליהודים רחוקים ביותר לעבוד את ה' בחשק, בלי להתבלבל כלל מכל אשר עבר עליהם, ממש כאילו הם נמצאים רק עכשיו בנקודת ההתחלה.

זהו השבח שהעניקה התורה לשרה אמנו: "ויהיו חיי שרה מאה שנה עשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" ופירש"י "בת ק כבת כ… בת כ כבת ז" כי היא זכתה לעבוד את ה' בגיל מאה באותה חיות והתחדשות ממש כמו בתחילת דרכה בעבודת השם. לכן היא חיתה חיים אמתיים – "שני חיי שרה", כפי שפירש רש"י שכולם שווים לטובה, שום כישלון או תקלה לא היה בכוחו להפיל ולהחליש אותה.

(עפ"י לקוטי הלכות תפלין ה, לט)