כשהשקר מודה על האמת

לאיוון לא חסר דבר. רק דמות אחת העיבה על אושרו: מושק'ה, שכנו היהודי. ההצלחה שמאירה לו פנים, צאצאיו המשוכים בחן יהודי, ובעיקר השלווה הנסוכה על פניו תמיד. לא מצאה רוחו מנוח עד שרקם לעצמו תוכנית שטנית. בערמומיות ובמומחיות החל מטפטף רעל של רכילות לאוזניים הנכונות. דאג להעביר לפקידי הבנק המרכזי דיווחי כזב על מושק'ה היהודי. אט אט החלו השתדלויותיו נושאות פרי. האשראי קוצץ באופן משמעותי. הידידים הטובים של הסוחר המצליח הפכו את עורם, נעשו צרי עין וחשדניים. ר' משה הסוחר לא ידע את נפשו.

הישועה הופיעה בצורה מפתיעה להפליא. אל מסיבת הפריצים האחרונה, הוזמן גם איוון שעלה בינתיים לגדולה. כטוב ליבו במשקה, כשניטשטשו עשתונותיו בגילופין, עלתה רוחו המרה על גדותיה, בבכי שיכורים. במרכז האולם הוא נעמד ושפך בגרון ניכר את תסכולו האיום. חייו העלובים ושכנו ה מושק'ה שהצלחתו ויושרו מנקרים את עיניו. בשיכרון חושיו אף הרחיב פה וסיפר בפרוטרוט את עלילותיו ותעלוליו.

באותו נשף, נסקה קרנו של הסוחר היהודי פלאים בעיני הפרצים.

* * *

ארוכה היא הדרך אל הקדושה, ובעיקר מסוכנת. כמו בני ישראל במסעות המדבר, צועד כל יהודי אל קדושת ארץ ישראל שבנפשו פנימה. פסיעה קטנה שלנו, נקלטת היטב בעיני הסטרא אחרא. דווקא הם, העומדים על מיצרי הקדושה, מכירים בחשיבותה הנוראה של כל פסיעה טובה.

בלק בן ציפור המשקיף מערבות מואב על התקדמות העם שיצא ממצרים. רואה את הניסים שנעשו ישראל, שומע על נפילת סיחון ועוג. קריסת בני הנפילים שהפילו חיתתם במדבר. נלפת בפחד. הוא פונה לשכן המדיני ומזהיר "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו". העם הזה עוקר כל שורש של טומאה, עוד מעט לא תיוותר פינה אחת של הסתרה. בעצה אחת הם משגרים שלוחים מכובדים אל גדול המכשפים, בלעם.

כשכוחות הטומאה צופים בנשמה יהודית העושה דרכה אל קדושתה, הם פוחדים. העצה היחידה שתוכל למנוע מיהודי נלהב התקדמות היא, קללה. קורטוב של חלישות הדעת, שיבוש כלשהו בדרך. האומנות המיוחדת של בלעם היא להחדיר את עינו הרעה אל מעמקי הנפש, עד שהאדם עצמו מדמה לראות את הרע כעצם מהותו. הקללה של בלעם חודרת עמוק כל כך, שהיא משמיעה את קולה מפיו ומהרהורי ליבו של האדם.

בלעם מחפש נקודה רעה בכל יהודי, עימה יוכל לשכנע את הנפש עד כמה רעה היא, נמוכה ובלתי מסוגלת. כשהוא מצליח, חש היהודי הקטן את עצמו עלוב ובודד, בלתי ראוי ואשם. כשחלישות הדעת מפעפעת בדם הנפש, כבר אין צורך לצאת למלחמה, היהודי בעצמו נטש את חלומו לכבוש מקום בגבול הקדושה.

אור מחושך

הישועה של כלל ישראל היתה מופלאה כל כך, משום שהיא בקעה דווקא מפיו של הרשע בעצמו. בלעם, אומן הקללות והעין הרעה, עומד במרומי ההר, משקיף על מחנה ישראל ופותח במשל ושירה "כי מראש צורים הראנו, ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכון".

השי"ת בכבודו ובעצמו, עיקם את פיו של בלעם והכריח אותו להקיא הכל. הוא עמד בראש ההר, על מזבחותיו וקרבנותיו. לעיניהם הכלות של אוהדיו זקני מואב ומדין, לנוכח פיו הפעור בזעם ואימה של בלק, סיפר וסלסל בשבחם של ישראל, והודה בפה מלא על עליבותו. פיו הכריח אותו לבטא בפירוש את קנאתו התהומית לעם השם ולחן דקדושה השורה עליהם "ותהי אחריתי כמוהו" הלוואי ואזכה לכל הפחות למות כמו יהודי.

הנס המופלא של הקללות שהפכו לברכות התחיל בפתיחת פי האתון (ליקו"ה יור"ד ראשית הגז ה'). המדרש אומר שלא היה נס כמותו מעולם. בפתיחת פי האתון, ובשירת הברכות של בלעם, גילה השי"ת את הברכה והטוב של כל נשמה יהודית דווקא מתוך לוע השקר והרשע. ואין לך חיזוק עצום יותר מזה היוצא מפיו של האויב. כשהשונא הגדול שהחליש את דעתך, רמס את נפשך ומוטט את ישותך. נמס בבושתו, מעיד על קנאתו, ומספר בשבחך. כוחות הנפש הגזולים שבים ומאירים בך מחדש ובעוצמה נפלאה.

מפתחות לניצחון בכל ניסיון

לא בחינם מספרת לנו התורה את מעשה בלעם וברכותיו. בכל יום מתרחשים בעולמינו מעשיות שכאלו. ממלכת השקר של בלעם. תעצומות הרוע של שבעים האומות על שלל תאוותיהן ומידותיהן הרעות, מוכרחות ככלות הכל להקיא ולפלוט מקרבן את האמת. על פניו נראה העולם כנציג השקר, מי שמעמיק להתבונן, מטה אוזן ומקשיב. שומע בכל יום את ההודאה על האמת בוקעת וזועקת מכל אבן וכפיס עץ. הבריאה מעידה על בוראה. האנושות על כורחה מודה באמת. החן היהודי, יתרון האור מהחושך, זורח מכל פינה. בסופו, מוכרח השקר להודות על האמת.

כשהשקר מודה על האמת, מקבלת הנפש תעצומות לעבוד את השם במסירות נפש. וזהו המפתח העיקרי להתקרבות אל הקדושה ולהתקשרות עם השי"ת. בכל יום אנו מקבלים מחדש כוח למסור נפש עבור כל דבר שבקדושה. בפסוקים 'שמע' ו'ברוך שם' מרוכזת עיקר נקודת מסירות הנפש. הפסוקים הללו מכילים את בהירות האמונה ותעצומות הנפש לקידוש השם. יש בהם סגולה לגרש כל טומאה ומחשבה זרה (ליקו"מ ל"ו). באותה מידה, את הניסיונות והמניעות נוכל תמיד לסלק כשנרכז את כוחות הנפש סביב ההחלטה והידיעה הברורה שאנו מוכנים למסור נפש עבור כל דבר שבקדושה. בתורה פ' מגלה רביז"ל עצה נפלאה, בפרט לעבודת התפלה. שכשרואה אדם שלא יכול להתפלל, יזכיר את עצמו שאילו היה מזדמן לפניו ניסיון של קידוש השם, היה בוודאי מוסר נפש למיתה מרצון. כי גם אם כרגע הוא שרוי בדיוטא התחתונה, אילו היו מעמידים אותו מול ניסיון של המרת הדת, היה בוודאי מוסר נפש.

כשמתייחסים לכל חלק בדרך אל הקדושה כשאלה של 'קידוש השם', כוחות הנפש המצויים בנו, מתעוררים בכל מצב ומדרגה.