"אין אתה יודע כח הגדול של התורה"

בחג השבועות נזכה בעז"ה לחוג את חג מתן תורתינו; בחג השבועות נזכה לקבל את התורה מחדש…

כל שנה מחדש, מאיר לנו ביום הזה אור התורה, שעל ידו "יכולים לקבל חיות חדש" ממש, כאילו אנו עומדים כעת למרגלות הר סיני וההר כולו עשן, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלקים.

ו"כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, בְּכָל דּוֹר וְדוֹר … הַיְנוּ, שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל תּוֹרָה".

*

אכן, כולנו חפצים בכך. כולנו רוצים להיות קשורים ודבוקים בתורת ה' באמת, לחוש "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה", "להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים" ולא סתם מכח הרגל או לחץ חברתי, אלא "באהבה" אמיתית, בחיבור אמיתי ופנימי לתורה הקדושה.

והנה על אף שאת התורה צריכים ללמוד בפועל. לעסוק בתורה בפשטות, "בִּפְשִׁיטוּת, הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וְיוֹם", "לִלְמֹד בְּכָל יוֹם עַד שֶׁאֵין הַיּוֹם מַסְפִּיק", ובלא הגבלה, שכן "רָאוּי לָאָדָם, שֶׁיַּעֲבֹר וְיֵלֵךְ בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, וְלִלְמֹד כֻּלָּם". והלא זו חובתו של כל יהודי, עד כי נפסק בשו"ע שאין מברכים על כל לימוד ולימוד שכן "חיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרדה פוטרתו וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך".

אבל אנחנו רוצים יותר מזה. אנחנו רוצים גם שהתורה תשפיע עלינו באמת. קדושה, טהרה, התעלות, חיבור אמיתי לקב"ה. אנחנו רוצים ליהנות מזיו השכינה ממש.

כל יהודי יודע, את כח התורה העצום והנשגב. ודאי שברסלבר חסיד, שזוכר את שיחת רביה"ק "שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו. וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי כֹּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד" וזוכר, למשל, ש"אֵין שׁוּם הַצָּלָה כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה" – יודע זאת.

אבל – אוי טאטע! – כמו כל דבר שבקדושה, שאנחנו למדים עליו ויודעים עליו: איך זוכים לזה? איך ממשיכים עלינו את הקדושה הזו? איך מתחברים באמת לתורה הקדושה?

*

אנחנו עומדים בסיומם של ימי ספירת העומר. מהחל חג הפסח ועד פרוש חג השבועות. והספירה – לא רק ספירה היא מהקרבת העומר ולמשך "שבע שבתות תמימות", כידוע, אלא סודות עליונים בה – והכנה לאותו יום קדוש, חג השבועות; הכנה למתן תורה, הכנה לקבלת התורה.

וכמו בכל דבר, כמו בכל ציווי שציוונו הבורא יתברך ובכל מתנה שנתן לנו, הוא טמן גם רמזים נפלאים ונתן לנו כלים נפלאים איך נוכל לזכות לזה בפועל ממש, וצדיקי האמת מוציאים את הרמזים ומתקינים את המתנות ועורכים אותם לפנינו כשולחן ערוך:

"וְזֶה בְּחִינַת הַסְּפִירָה שֶׁסּוֹפְרִין אַחַר כָּךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעְגּוּעִים, כְּמוֹ מִי שֶׁסּוֹפֵר הַיָּמִים מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּעְגֵּעַ וְנִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאוֹד לְאֵיזֶה דָּבָר, וּמֵחֲמַת זֶה סוֹפֵר הַיָּמִים, מָתַי יִזְכֶּה לָבוֹא לְאוֹתוֹ דָּבָר. כֵּן אָנוּ סוֹפְרִים הַיָּמִים, וְנִכְסָפִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת.

וְזֶה בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ מְאוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזּוֹכִים כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת סְפִירַת הָעֹמֶר … וְעַל יְדֵי הַכִּסּוּפִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמִּשְׁתּוֹקְקִים וְכוֹסְפִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה, עַל יְדֵי זֶה נִטְהָרִים בִּשְׁלֵמוּת מִטֻּמְאַת מִצְרַיִם, וְזוֹכִים אַחַר כָּךְ לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבוּעוֹת."

*

מחד: שום דבר לא מגיע לאדם ללא געגועים וכיסופים והשתוקקות. בלי זה – נשאר באותו מקום, באתה דרגה ומינה לא נזוע ח"ו; מאידך: אין שום דבר שאי אפשר להשיג אם דבקים, ללא הרף, ללא יאוש, בגעגועים, וכיסופים, בהשתוקקות, ומתבלים אותם בתפילה וזעקה ובכיה לה' יתברך:

טאטע אין הימל, אבא שבשמים! אני רוצה לזכות לתורה. אני עדיין רוצה לזכות לתורה. לא התייאשתי מזה, לא עזבתי את זה, וגם אם עברו עלי כך וכך שנים, וגם אם חלילה וחס נפלתי – עדיין אני מאמין, ומבקש, ומתחנן שאזכה לקדושת התורה, ושעל ידי הכיסופים וההשתוקקות והספירה אזכה לצאת מטומאת מצרים ולהכנס לאור התורה, ועל ידה אזכה לכל הטובות שבעולם.

*

נכון, כבר שנים ארוכות אני רוצה, וכבר שנים ארוכות אני מבקש, ואולי גם כוסף ומשתוקק ומתגעגע, ועדיין לא זכיתי…

אבל "אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַמְתִּין עוֹד וָעוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם יִתְמַהֲמַהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר". [ו]כֵּן הִיא בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל אָדָם אַף־עַל־פִּי שֶׁצָּרִיךְ לִבְכּוֹת הַרְבֵּה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו עַל נַפְשׁוֹ שֶׁיִּגְאָלֶנָּה מְהֵרָה מִתַּאֲוֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁמִּתְמַהֲמַהּ הַדָּבָר הַרְבֵּה צָרִיךְ לְהוֹחִיל וּלְהַמְתִּין הַרְבֵּה זְמַנִּים אַחַר זְמַנִּים אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעָנְיוֹ כִּי לֹא לְעוֹלָם יָרִיב וְלֹא לָנֶצַח יִקְצֹף וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַמְּנִיעָה מִצִּדֵּנוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ הֲגוּנִים בְּמַעֲשֵׂינוּ כָּרָאוּי וַאֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל זְמַן שֶׁתּוֹלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְשׁוֹמֵר וּמְצַפֶּה וּמַמְתִּין לִישׁוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יָחוּס וְיַחֲמֹל עָלָיו ה' יִתְבָּרַךְ וִיקָרְבֵהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת וְיִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה … כִּי מִי שֶׁהוּא נוֹצֵר וְשׁוֹמֵר וּמַמְתִּין לִישׁוּעַת ה' כַּנַּ"ל בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ יוֹם כִּי סוֹף כָּל סוֹף יַגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁהוּא מְצַפֶּה שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ.

ויהי רצון ש"בְּכוֹחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה" נזכה לצאת ממ"ט שערי טומאה ולהכנס למ"ט שערי קדושה ולקבל את התורה הקדושה באמת.