"מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך… הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת… והעיקר להשתדל ליישב עצמו היטב 'מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה'… ואזי בודאי ישוב אל ה'.
"אך דע שעל ידי מרה שחורה, אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו ליַשב דעתו. רק על ידי שמחה… יוכל לישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החרות בבחינת 'כי בשמחה תצאו' (ישעיה נה)"
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב י)

המילים היום איבדו מערכן, כותרת כגון "קריאת מאמר זה עשויה לשנות את חייך" יכולה להתפרש כהזדמנות להגדיל את נפח הארנק במקרה הטוב, או את נפח ארנקו של המפרסם במקרה האחר…

להבדיל באלפי הבדלות, המאמר שבכותרת יכול באמת לשנות לטובה את כל החיים, וגם את החיים שאחרי החיים.

* * *

שאל את מי שתרצה, והוא יאמר לך: "צריך להשתנות, להשתפר". מי? "אני, אתה, הדור שלנו, כ-ו-ל-ם".

אם תמשיך לשאול במה להשתפר, תקבל תשובות מגוונות מאד: אהבת ישראל, יראת שמים, דרך ארץ, הסתפקות, תפילה, שמירת הלשון, ברכות בכוונה, מידות טובות, ולא לאחרונה – עמל התורה שעולה על הכול.

כל התשובות הללו נכונות, אבל אולי ישנו איזה שהוא מכנה משותף, אולי ישנו ליקוי אחד שמתבטא בכל הליקויים הללו?

ובכן ישנו:

"מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך, הוא רק מחמת שאין להם יישוב הדעת". כל הליקויים שבגללם אנו רחוקים מה' – סיבתם אחת: חוסר יישוב דעת אמיתי; אילו היינו מיישבים דעתנו היטב ומתבוננים נכוחה במצב שלנו, היינו תופסים עד כמה ארעיים ופעוטי ערך הם כל ענייני עולם הזה, ועד כמה השלימות הרוחנית היא הרווח הנצחי והיחיד.

בעצם, כולנו יודעים שהעולם הזה דומה לפרוזדור, והעולם הבא – לטרקלין. אף אחד מאיתנו לא יסכים לוותר על הנחת תפילין ולוּ ליום אחד, גם תמורת הון עתק. כל החסרונות שלנו נובעים מכך שהידיעה הזאת עמומה, חיצונית ומטושטשת.

אילו היה לאדם ישוב דעת, הוא היה מחדד את הידיעה הנ"ל, מרגיש אותה, מפנים אותה – ואז לא היה חוסך כל מאמץ שבעולם להגיע לשלימות רוחנית, ו"בוודאי ישוב אל ה'", כלשון המאמר שבכותרת.

העצה היא אפוא יישוב הדעת.

* * *

עצור לרגע את מרוצת החיים, חשוב והתבונן בכל מה שאתה בעצם כבר יודע. כך תפנים את הידיעה ותחדד את ההכרה.

אמת, לא קל לעצור את שטף המחשבות והטרדות. להעמיק ולהתבונן – קשה כפליים. להחדיר את הידיעה הזו לתוך תוכה של ההכרה ולהפנים אותה, נדמה שכמעט בלתי אפשרי. מה עוד שדבר זה יחייב אותי להשתפר, יתבע ממני להתאמץ ולהשקיע את חלבי ודמי. הרבה יותר קל פשוט להתעלם מהכול – וזהו, להיות כאותה בת יענה מפורסמת הטומנת את ראשה בחול בעת סכנה.

* * *

נו… אז הרעיון של יישוב הדעת נגנז? לא! יש עצה – 'שמחה'!

כשאדם בשמחה הוא משתחרר מכל הכבלים המחשבתיים שהדעת שלו כבולה בהם, כל הטרדות והבלבולים כבר לא לוחצים כל-כך, והוא יכול להתפנות לרגע של אמת.

"כי שמחה הוא עולם החרות, בבחינת 'כי בשמחה תצאו'… שעל ידי שמחה יוצאין מן הגלות"!

השמחה מעניקה גם אומץ ותעוזה לאדם, כך שאינו מפחד להתמודד עם האמת.

* * *

השתדל בכל מצב לשמח את עצמך, התבונן בנקודות הטובות שזָכִיתָ, בזכות הגדולה שנפלה בחלקך להיות יהודי, עבד ה'!

כשתתרגל במידת השמחה, להסתכל על חצי הכוס המלאה, תוכל ביתר קלות ליישב את הדעת כל יום, לשבת עם עצמך שעה ביום, להתבונן, להעמיק ולבטא את התובנות שתגיע אליהן בפה, לפני הבורא יתברך.

כך תקבל דחיפה מתמדת להתעלות ולהגיע אל השלימות.