ברור לכולם שעם ישראל זקוק לגאולה וישועה, אבל לא רק עם ישראל מצפה לישועה, גם יצחק הקטן ממתין לה. דאגותיו אמנם זוטות, חבר לכיתה מציק לו, לא אסון, אבל גם זו גלות, בזעיר אנפין.

מזה כאלפיים שנה אנו שרויים בגלות, לפעמים מרגישים אותה יותר ולפעמים פחות. כשמתרחשים מאורעות קשים ויהודים סובלים, אנו נזכרים שוב שעדיין נתונים אנו בגלות. לא חסרים בחיינו הזדמנויות הממחישות את מצבינו – אנחנו בגלות.

* * *

האדם שואף לדרור, מתפתל ומגשש, מתאמץ להיחלץ באופן כלשהו מגזירת הגלות. הוא מייחל לגאולה, מתפלל על מצבו וגם עושה אי אלו השתדלויות להחיש את ישועתו. מן הסתם הוא עובד כדי להתפרנס, מחפש עצה אצל מביני דבר, נוקט בצעדים שעשויים בעזרת השם לשפר את מצבו. כך נוהג אדם בריא.

הבה נשאל: היש סיכוי שההתרחשויות שתיארנו קשורות באופן כלשהו לסיפור יציאת מצרים? את התשובה אנחנו עונים לעצמנו בשאלה: מדוע שיהיה כזה קשר? הקשיים שלנו אלו בעיות שקשורות אלינו, לפגמי האופי ולקטנות שלנו. גלות מצרים היא מאורע רוחני, תנכ"י, משהו שקשור לנצחיות. אולי מפני שאנו סבורים כך, איננו מצליחים למצוא את אותה דלת סתרים המפרידה בין גלות לגאולה…

לטעום חירות

להווי ידוע: הגלות אחת היא. גלותו של הילד בחברת חבריו המציקים; גלות של אדם בתוך ביתו ובקרב צאצאיו וחניכיו; גלותו של איש עמל בפרנסתו הדחוקה; גלותו של בן אדם בבדידותו המעיקה – כל אלו חלקים מגלות אחת גדולה. הגאולה אף היא תיגע בכל הקצוות הללו. גאולת הכלל צועדת יחד עם גאולת הפרט, ואם הבינונו זאת, אולי נצליח להבין גם איך כל הגלויות הללו קשורות למצרים ואיך גאולתנו הפרטית תלויה ביציאת מצרים. לכשנבין זאת יימצא בידינו אחד הכוחות החזקים בתבל.

אם אנחנו רוצים אי פעם להיגאל באמת, לנטוש את בית הכלא ולזכות לחירות אמיתית, בתוך עצמינו – עלינו לחפש את המקרה בו זכינו כבר פעם בחירותנו. גנוז שם כוח עצום, הוא השורש שלנו, רק משם נוכל לדלות כוחות להשיג גם היום, גם עכשיו, וגם בעניינים הפעוטים ביותר לכאורה, את גאולת הנפש לה ייחלנו.

כדאי שנדע: אנחנו תופעה יחידית בתבל. אין עוד עם שנבחר 'גוי מקרב גוי' על ידי בורא עולם בכבודו ובעצמו. לא היו אומה ולשון שזכו לגילויי חיבה כפי שזכינו אנו, ועוד בפני מיליוני עדים. העולם כולו ראה ושמע את התרחשויות יציאת מצרים וקריעת ים סוף, קבלת תורה, מן במדבר, ענני הכבוד והכניסה לארץ ישראל. יציאת מצרים היא השורש הקיומי שלנו. טמון שם כוח עצום, שערו בנפשכם…

היציאה ממצרים היא התגלות אלוקות. השם יתברך גילה אז לא רק את אהבתו הבלתי נתפסת לישראל – אלא גם את שליטתו המוחלטת בכל חלקי הטבע, בכל פרטי הבריאה, גם בפרטים הזעירים ביותר. העולם של אחרי יציאת מצרים בשום אופן איננו זה של לפני יציאת מצרים. לאחר התגלות שכזו אדם רואה את המציאות באור אחר לגמרי, הכל מושגח, שום דבר אינו מובן מאליו. למעשה זוהי אמונה.

תיקון האמונה

כל החסרונות הינם תוצאה של חסרון האמונה. היכן שיש חיסרון – הוא מתחיל בחסרון האמונה. כל שלב בגאולה הוא תולדה של תיקון האמונה. ביציאת מצרים הושלמה האמונה שלנו בהשם, לפיכך זכינו להיגאל. כדי לשכפל את הגאולה הזו גם היום, אנו מוכרחים להתחבר לכוח מספיק גדול שיאפשר לנו להגשים את הגאולה גם בהווה. הכוח הזה מצוי במצוות זכירת יציאת מצרים. פעמיים ביום מזכיר כל יהודי את יציאת מצרים, זו איננה רק הזכרה, זו התחברות להתרחשות עצומה שעדיין מהדהדת בבריאה. ממצרים יצאנו בכוח עליון, פשוט וברור שבשעת היציאה לא היינו במקום הטבעי שלנו, הנס העלה אותנו לגבהים. המראנו. גם היום אי אפשר להיגאל בזכות ידיעות וחכמות, מוכרחים גם סיוע עליון. אנחנו יודעים שממצרים יצאנו בעקבות משה רבינו; הצדיקים הם מורי הדרך שלנו והם הובילו אותנו מעבר לחומות. גם היום, את דרכנו מגלות לגאולה נעשה בעקבות הצדיקים, באמצעות ההתקשרות לנשמתם על ידי התחברות אליהם.

מדי יום מתגלגלת לפתחנו הזדמנות להיגאל. ההזדמנות חבויה בצנעה בהזכרת סיפור יציאת מצרים. אם נתייחס לסיפור כאל מאורע היסטורי גרידא, גאולתנו אף היא תישאר בבחינת רעיון שכזה. עלינו להתייחס לזכירת יציאת מצרים כאל שיבה ממשית להתרחשות העצומה. סיפור יציאת מצרים אמור לעורר התפעלות אמתית בלב, התרגשות, התפעמות. זה בדיוק מה שמעוניינים לעשות גם איתנו.

כולנו משתוקקים לגאולה וכנראה גם עושים צעדים מסוימים להחשתה. כל אחד מאתנו מייחל לזכות לגאולה פרטית, להיפדות ממצוקותיו ולמצוא ישועות. בל נשכח שאת הכוח לחולל כל זאת נוכל ליטול אך ורק מזיכרון יציאת מצרים. משם הכל מתחיל ולשם עלינו לחזור תמיד. זכירת יציאת מצרים היא בעצם פעולה של התקשרות, התקשרות לכוח הניסי שחולל את הנס, והתקשרות לכוחם של הצדיקים שכל עניינים להביא גאולה לעולם.