העולם הזה הוא 'חד גדיא' ארוך ומרתק.

לא כל אחד מסוגל לעקוב ברציפות אחרי אותה מחרוזת בתים ארוכה, המרכיבה את ה'חד גדיא' של עולמינו, אך באופן כללי ניתן להכיר בה בכל רגע בחיי ההווה. פלוני עשה לאלמוני, פלמוני החזיר לו מנה אפיים, ושוב חזר פלוני אחר ועשה דין לעצמו בעניינו של אלמוני, וכן הלאה.

הטעות הגורמת להתפתחותה של ה'חד גדיא', היא שיכחת הפסוק "כי המשפט לאלקים הוא". אילו ידענו באמת ובתמים, שכל המתרחש סביבנו ועימנו בא לגמרי מאיתו יתברך ולטובתנו הנצחית, לא היינו נזקקים לפרוע את נקמתנו מאיש; לא היינו מבקשים 'לחנך' אף אדם, להעמיד אותו על טעותו, ולהסביר לו עד כמה חשוב שינהג בנו בפעם הבאה מעט בכבוד יותר. לא היינו נדרשים לכל זה, משום שידוע ידענו שהמשפט, כלומר כל מה שקורה לנו, לאלקים הוא. הוא יתברך ורק הוא זה שמדד עבורנו את מנת הצער ועגמת הנפש, את עוצמת הניסיון ואת מידת ההתמודדות, והכל לגמרי לטובתנו.

אילו ידעו זאת כל הנפשות הפועלות ב'חד גדיא', כי אזי לא היה השונרא טורף את הגדיא; גם הכלבא לא היה נוקם בשונרא, והחוטרא לא היה מתיימר לחנך אותו, וגם האש לא היתה מכלה זעמה במקל וכן הלאה. הנקמות הללו כולן נובעות, כך מגלה מוהרנ"ת, מטעות אחת שורשית: אתה, האדם הקטן והחשוב מאוד, אינך אמור לנהל עולם ומלואו. הורד נא את משא העם מעל כתפיך, הנח לבורא עולם לנהל את עולמו יחד עם המציאות הרוחשת בקרבו, כפי תעלומות משפטיו הצודקים והישרים.

מי שחי כך את חייו, מצוי כבר כעת באטמוספרה של גאולה. ראשית, בן חורין הוא ממסע הנקמות שנכפה על רוב בני העולם, ומעבר לכך הוא יודע תמיד, כי כל מה שקורה סביבו ואיתו, בהכרח לגמרי לטובתו. כמה תמים, טהור, ונפלא.