"ועכשיו" לחיות…
י״ד בסיון תשע״ט
אם ניסית להיוולד מחדש, ולא ממש הצלחת – אל דאגה. הן בִּן רגע תניח לעבר להיעלם, ותנסה שוב להתחיל מחדש; תשכח את כל מה שקרה עמך עד עתה – ובין השאר גם את ניסיון "ההתחלה" הכושל של הרגע הקודם. וכן לעולם… (מועדים)
"כי בתחילה היו כל ההתחלות מפסח, וע"כ כל המצוות הם זכר ליציאת מצריים. ועכשיו…"
המאמר הזה מוכר לכם ? כבר שמעתם אותו מספר פעמים לא מבוטל ? הוא כבר לא עושה לכם משהו בנשמה ? כבר אבד אצלכם זוהרו, והוא לא מצליח להצית בעיניכם ניצוץ של תקווה ?
אם כן, נפלתם מבלי משים, לתוך מלכודת אכזרית אשר הציב מיודענו המן העמלקי ימ"ש וזכרו.
"כי המן הוא בחי' סיטרא דמותא, וסבר שמחמת שבאדר מת משה אין מי שיוכל עוד להכלל הזמן בבחי' למעלה מן הזמן – ששם נתבטל הזמן שעבר לגמרי ונעשה כאילו היום נולד ממש – וע"כ סבר שאז יתגבר על ישראל ע"י התגברות הזמן" (ליקוטי הלכות מילה ד').
מלחמתו של המן היא אפוא לנתק את קרני האור המופיעים עלינו מ"למעלה מן הזמן" ומזינים אותנו בחיים אמיתיים, להשליך אותנו אל בית המטבחיים של "תחת הזמן" אשר שם הזמן עושה את שלו.
הכל הופך ידוע ולאחר מכן מתיישן לגמרי, בהמשך אף מזדקנים ולבסוף – כולם שם למיתה הם הולכים…
"כי כל בני אדם וכל מין בעלי חיים אשר על פני האדמה מימות עולם כולם הולכים ומתים בכל שעה ובכל יום, כי היום והשעה שחיה לא יחיה עוד. וע"כ רשעים בחייהם קרויים מתים, מאחר שנמשכין אחר בחי' תחת הזמן כי עיקר החיות באמת הוא רק מחי החיים שהוא למעלה מן הזמן" (שם).
"זקן אין טוב להיות, הן חסיד זקן הן צדיק זקן" (שיחות הר"ן נ"א) אפילו אם היינו מזדקנים בשאר ימות השנה, מילא אם "חוק ההתיישנות" היה חל אצלנו רק בשאר העיתים, אך הגם להזדקן ולכבוש את כתר ההתחלה וההתחדשות עמה בבית ?! גם את ה"ועכשיו" לקחת ולקבור בבית הקברות של העבר ?!
ראו נא ילד קטן, כל שכן תינוק בן יומו, הן הוא מתרגש מכל דבר בחיים, מכל ידיעה, מכל חג, ומכל ציוץ של ציפור. הרי אצלו כל דבר הוא בגדר חידוש מוחלט, למרות שהמלאך לימדו את כל התורה, ולמרות שהוא כבר היה כאן, מי יודע כמה גלגולים…
ובכן , אתם בודאי מגחכים אל מול ההשוואה, שכן זהו טבעו של פעוט שמאגר זכרונו לא מכיל דבר, לעומת אנשים באים בימים, שעם כל הרצון הטוב תאי זיכרונם מאחסנים בקרבם תילי תילים של ידיעות, תמונות ואירועים. וכי ניתן להתכחש למציאות ?!
ובכן, רבותי, טעות גדולה היא בידכם!
כי "המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ומשוטטת בדברים אחרים וזרים, הוא ביד הוא ביד האדם לחזור ולהטותה בע"כ אל הדרך הישר, והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר, שתופסין אותו באפסר ומחזירין אותו בעל כורחו אל הדרך הישר. כמו כן במחשבה ממש" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה נ').
ועתה בואו חשבון – הלא אם שיטת "החזרת הסוס לדרך" עובדת מצוין מול מחשבות אסורות, מדוע שלא תועיל לגבי מחשבות רעות של זקנה ו"איבער טראכטין" ?
נסו נא ותווכחו שזה אפשרי, אפשר "להזכיר את עצמו שיש בחי' למעלה מן הזמן שיחשוב בכל עת כאילו עתה נולד, ואפילו אם יעבור עליו מה, יתחזק בכל פעם ויחשוב בלבו שעתה נולד" (ליקו"ה שם)
אם חפצי חיים אנו, נדרש מאיתנו לא יותר מאשר מאמץ קל – להתנער מהעבר, לשכוח אותו, ולהסיח את הדעת ממנו.
ולחזור על תרגיל זה כל אימת שאנו נזכרים בו.
אולי בהתחלה זה יהיה קצת כבד, משום שהמוח שלנו התרגל במשך שנים להיות תקוע ביום האתמול. אך ככל שנתמיד בעקביות "לחשוב בכל עת כאילו עתה נולד" נרגיל אט אט את מכונת המחשבה שבראשנו, להתעסק אך במה שקורה עמנו באותו רגע בו אנו נמצאים. ובכך להתחיל בכל פעם מחדש.
כי אם ניסית להיוולד מחדש, ולא ממש הצלחת – אל דאגה. הן בִּן רגע תניח לעבר להיעלם, ותנסה שוב להתחיל מחדש; תשכח את כל מה שקרה עמך עד עתה – ובין השאר גם את ניסיון "ההתחלה" הכושל של הרגע הקודם. וכן לעולם…
וכך המליצו אנשי שלומנו:
"כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח וכו' ועכשיו…"
ומתי זה "ועכשיו", שאלו?
עכשיו, עכשיו, ברגע זה ממש שאתה שואל שאלה זו, ובכל רגע של החיים, בכל יום ובכל עת ובכל שעה תתחיל מ"עכשיו"!
וכשעסוקים בכך, לעשות בכל פעם התחלה חדשה, הרי שלא מסיימים אף פעם.
"ועכשיו ולא סיים…"
למעלה מן השכל, למעלה מן הזמן,עד אין סוף ועד אין תכלית, עד דלא ידע…
