"בַּלַּיְלָה הָלְכָה לְחַדְרָהּ, וּבַבּקֶר לא יָדְעוּ הֵיכָן הִיא.
וְהָיָה אָבִיהָ מְצַעֵר מְאד וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה"

במעשה נפלא זה, פורש בפנינו רבינו את תמונת המצב של הבריאה, את דרכי ההנהגה העליונים. אם נטה אוזנינו לדבריו ונבקש לקלוט איזה 'רשימו' מן המחזה המופלא, נמצא שאנו בעצם חלק מהסיפור הזה. נבין סוף כל סוף שכל המאורעות שמתרחשות עימנו הם סיפורי מעשיות, לא עובר עלינו סתם, זהו סדר התיקון…

'בלילה הלכה לחדרה' – כך הוא הסדר בבריאה, בכל לילה יורדת השכינה הקדושה למטה, עוזבת את היכל המלך, את השעשועים והתענוגים במחיצת אביה. ויורדת למטה לעולמות בהם קשה מאוד למצוא את המלך ולחוש כ'בת יחידה'.

מצב זה החוזר על עצמו בכל לילה, ראשיתו באירועים קדומים מאוד, קטרוג הירח, שבירת הכלים וכו', בשפה פשטנית ניתן להסביר זאת כך: את הבריאה ברא הבורא בשביל האמונה שלנו, בעבור האמון וההכנעה שתהיה לנו כלפיו. השעשועים הללו שיש לבורא עימנו הם יסוד הבריאה, עליהם הושתת העולם. החטאים הקדומים כמו גם החטאים שנעשים בכל יום מקלקלים את השעשועים הללו, ואז גוברת חלילה מדת הדין, והבת החביבה מאבדת את הדבר היקר מכל, את הזכות לשעשע את אביה ולהתענג עימו יחד.

אצלנו בא הדבר לידי ביטוי באובדן האמונה. הגלות שלנו, השכחה השורה אצלנו, היא בעצם השתקפות של המצב למעלה – אצל המלך שביתו היחידה נעלמה.

את אבידת הבת מלך ואת ירידת המלכות מכיר כל אחד מאיתנו היטב. זמנים של חשכות, הרגשת ריחוק מהשם, לא ניתן להתפלל בכוונה, הלימוד לא נקלט, חסר אור ובהירות של אמונה והרשימה עוד ארוכה… במעשה זה חושף בפנינו רבינו גם את הסיבה העומדת מאחורי כל זה. הוא מסביר לנו שכל חטא, כל שכחה, גוררת בהכרח הסתרה ואבידה של הבת מלך, כאשר אנו עושים איזה דבר לא כל כך בקדושה, אוכלים לא באופן הראוי, חושבים לא כל כך בסדר, כל סיפור כזה גורר בעקבותיו הסתרה, בת המלך נעלמת.

זה מוכרח להתנהל כך, משום שכל חטא ופגם גורם לחלקי קדושה ליפול אל החיצוניים. כאשר עושים משהו באופן לא כל כך שמור וקדוש, מאבדים בהכרח חלקים מהנשמה, מפילים את כוחות הנפש אל הקליפות ומפרנסים אותם. את אותם חלקי קדושה מישהו הלא מוכרח להחזיר, מישהו הלא מוכרח ללקט בחזרה את הנפשות האבודות. והמישהו הזה היא השכינה הקדושה – 'תבוא אימו ותקנח צואת בנה'. זהו פשרם של מצבי החשכות אותם חווה האדם, אלו הם המקומות האפלים בהם הפיל האדם חלקים מנפשו, והוא מוכרח לשוב לשם וללקט אותם בחזרה.

במעשה זה מתייחס רבינו אל הצדדים האפלים של החיים, אל הזמנים והמקומות אותם מחשיב האדם ל'חלום שחור' משהו שהוא מעדיף להדחיק ולשכוח. בשום ספר לא ניתן למצוא התייחסות מפורשת למצבים שכאלה. את הזמנים הללו חווה כל אדם עם עצמו, שם – כך הוא חושב, הוא לבד, על אף אחד לא עוברים מצבים מגונים כל כך. נדמה לו שזוהי מכה שאיננה כתובה בתורה.

כאן מספר רבינו על מה שקורה כאשר העוונות והחטאים מתרבים כל כך, עד שהמחיצות והמסכים המבדילים הופכים לחומה בצורה ממש. בת המלך – הנשמה הטהורה אובדת ונשכחת מהלב, זיכרונה של האמונה הטהורה כבר טבע במצולות הייאוש והחומריות. קשה לו לאדם להאמין שמסוגל הוא עוד לחוש קרבת אלוקים, לטעום טעם בשבת קודש, לראות את הבריאה באור ההשגחה

"וּבַבּקֶר לא יָדְעוּ הֵיכָן הִיא"

זוהי כבר צרה צרורה. לא רק בלילה כאשר המוח ישנוני ובלתי מואר, גם כאשר המח כבר כן מאיר ומבריק, מצליח להגות בלימוד ולחדש חידושים. אל האמונה הטהורה עדיין קשה מאוד לחבר אותו, דומה שלא ניתן לחבר יחד את הששה בנים עם הבת היחידה, להאיר את אור האמונה בתוך המידות ובתוך המחשבות.

זהו מצב של גלות והסתרה, את המצב הזה מבקש רבינו להאיר, לסמן ולסלול שבילים במקומות בהן לא ניתן אפילו לזהות אל תוואי הדרך. ראשית כל מספר לנו רבינו שיש כן דרך איך לשוב ולמצוא את הבת מלך, ניתן בהחלט לשוב אל האמונה הטהורה, אל המצב הראשוני הנפלא כל כך. אך קודם כל צריכים להבין שכל אותם מצבים קשים הם חלק מהתיקון, לצורך תיקון העולם מוכרחת השכינה לרדת לגלות, כך גם האדם מוכרח לבקר במקומות שכאלה, רק שם ניתן למצוא את חלקי נשמתו. והעיקר חשוב והכרחי לזכור ש 'וְהָיָה אָבִיהָ מְצַעֵר מְאד' כאשר אנחנו סובלים, מרגישים רחוקים ושכוחים, יש לנו אבא שכואב את כאבינו, צועק ומבכה מרה את ריחוקנו, הוא מתגעגע אלינו הרבה יותר ממה שאנו מסוגלים לשער, ומבקש מאיתנו להטות אוזנינו לדברי הצדיקים המדריכים איך לשוב בחזרה אל אבא.