מובא בליקוטי מוהר"ן (ח"א סימן י"ד) "צריך להרגיל את עצמו להתפלל על כל מה שחסר לו בכל עת, הן פרנסה או בנים או כשיש לו חולה חו בביתו וצריך רפואה וכו', על כולם יהיה עיקר עצתו רק להתפלל להשם יתברך, ויאמין בה' ית' – שהקב"ה טוב לכל, הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים וכו'" יעוין שם. ובמקום אחר כתב (שם, ח"ב קי"א) וזה לשונו: "תפילה מועיל לכל דבר. אפילו מי שאינו יכול ללמוד, יכול לזכות על ידי תפילה שיוכל ללמוד, כי על ידי תפילה יכולין לבא לכל טוב, לתורה ועבודה ולכל הקדושות ולכל הטובות שבכל העולמות" ע"כ.

והנה רבים אומרים, מי יראינו טוב? היינו שלמרות שהם מתפללים ומבקשים ומתחננים הרבה להשית, אינם נושעים ובקשתם אינה נענית כביכול, ועל ידי זה נחלשים ומתייאשים מלהמשיך בתפילה ובקשה.

אכן, כבר לימדנו רבינו ז"ל שלא יטעה האדם ח"ו שהשי"ת אינו שומע תפילותיו ושיחותיו כלל, רק יאמין באמונה שלמה שהשי"ת שומע ומאזין ומקשיב כל דיבור ודיבור של כל תפילה ותחינה ושיחה, ואין שום דיבור נאבד ח"ו, רק כל דיבור ודיבור עושה רושם למעלה מעט מעט, ומעורר רחמיו ית' בכל פעם, אך עדיין לא נגמר בנין הקדושה שהוא צריך להכנס אליו, וברבות הימים ושנים, אם יהיה חכם ולא יפול מדעתו בשום אופן שבעולם, ויתגבר ויתחזק ויתאמץ בתפילה יותר ויותר, אזי על ידי ריבוי התפילות יכמרו רחמיו יתברך, עד שהשי"ת יפנה אליו ויאיר לו פניו וימלא חפצו ורצונו בכח הצדיקים האמיתיים (ליקוטי עצות, תפילה אות ג).

וזאת למודעי! שישנם עוד כמה וכמה סיבות ועניינים הגורמים לעיכוב וקבלת התפילות והבקשות, כפי שרואים בספרים הקדושים בכלליות, ובפרטיות – בספרי רבינו ז"ל ותלמידו מוהרנ"ת זיע"א, ואין המקום כאן לפרט כולם. אמנם, נתמקד בפרט אחד, שהוא אחד הגורמים הגדולים המעכבים את קבלת התפילה רח"ל, והוא המחלוקת ופירוד הלבבות. זה היה אחד הגורמים העיקריים לחורבן בית המקדש (ראה מסכת יומא ט ע"ב; גיטין נ"ה ע"ב) ועדיין שטן מרקד בינינו בעוון החמור הזה, ורבינו ז"ל כותב בספר המידות (תפילה נה) כשאין לך שלום עם העולם, אין נתקבל תפילתך. ועוד (שם חב יג) מי שיש לו שונאים, קשה לו לכוון דעתו בתפילה, ובליקוטי מוהר"ן כתב רבינו ז"ל (ח"א רל"ט) שעל ידי מחלוקת אי אפשר אי אפשר לדבר וכו', על כן צריך כל אחד קודם התפילה, לקבל על עצמו מצות עשה ואהבת לרעך כמוך, כדי שעל ידי זה, שיש אהבה ושלום, על ידי זה יוכל לדבר בתפילה, אבל כשאין שלום ויש מחלוקת, אי אפשר לדבר. עד כאן דבריו. ויתכן שזוהי כוונת חז"ל באמרם מיום שחרב בית המקדש מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. לעומת זאת, כותב רבינו ז"ל (שם, פ) על ידי שלום זוכין לדבר דיבורים קדושים של תורה ותפילה, דהיינו שיזכה להכניס כל מוחו ודעתו בתוך הדיבורים, ויקשר מחשבתו היטב להדיבורים, עד שיבין וישמע היטב מה שהוא מדבר, שזה עיקר קדושת הדיבור. ויש להשית תענוג גדול מדיבור כזה, וכל זה זוכין על ידי השלום יעוי"ש.

ובכן, אם האדם רואה שאין תפילותיו ובקשותיו מתקבלות, עליו לפשפש היטב במעשיו ולבדוק בחורי וסדקי הלב אם אין לו – אפילו מעט – שנאה וטינה על אחד מישראל ח"ו, שכאמור, זה מהגורמים העיקריים המעכבים קבלת התפילות והבקשות ח"ו.

אנו עומדים כעת כמה שבועות לפני ראש השנה, וכימים אלו, על אחת כמה וכמה, חשוב ביותר ענין האחדות והביטול אל הזולת להיות לאחד, להכלל בצדיק הדורות, רבינו הק´ זי"ע.

כי רבינו ז"ל כותב בליקוטי מוהר"ן: "וזהו בחינת מה שנוסעים לראש השנה לצדיקים, כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, וכל אחד בא עם קדושתו וצמצומיו אל הצדיק הדור שהוא בחינת קדשי קדשים, בחי´ אבן שתיה, וכולם באים ונכללים בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, בחי´ אבני יעקב, שנכללו כולם בתוך האבן שתיה" עכ"ד.

עיקרה של ההיכללות ופירושה הפשוט הוא, לקחת גופים מחולקים ונפרדים זה מזה, שבשרשם – בטרם נחלקו – היו אחד, להסיר את החלק המפריד ביניהם ולשוב ולהפכם לאחד. וכיוון שנשמות ישראל אחד הן, הרי שהן משתוקקות בטבען ומהותן לאהוב זו את זו ולהתחבר, להיות שוב לאחד. אם כן, נותר לנו רק להסיר את המחיצות, ההיכללות והחיבור יבואו מאליהם.

צדיק הדור, על ידי שכולל את נפשות הבאים אליו יחדיו, מעלה אותן למרום וממשיך דרך צינור נשמתם ישועות, להם ולסובבים אותם ולכל העולם כולו. כמובן, כל אחד זוכה לחלקו בבחירתו לפי מידת כוונתו והכנתו והשתדלותו לזה, כי אינו דומה חלקו של המבטל עצמו כליל, למבטל עצמו לחצאין, כי זה האחרון יותיר באמתחתו צמצומים ודינים שלא הומתקו, כי חלק השכל שלא התבטל – הינו דין ואילו החלק המבוטל ונכלל בשרשו, כולו חסד ורחמים.

וזה היה נראה בחוש עוד בשנים קודמות, עת היו מתקבצים לאומן בראש השנה מכל העולם כולו, מכל העדות והזרמים, כפי שהיה מספר הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר ז"ל (מחשובי חסידי ברסלב בדור הקודם), מספר על יהודים שנסעו – או הלכו רגלי! – אלפי ק"מ, מערי בוכרה וקווקז; על גרי צדק רבים; על ליטאים, חסידים, רבני ערים וסתם עמך, שנמשכו על ידי הצדיק ובאו אומנה כאיש אחד בלב אחד.

גם בימינו אנו, יכולים אנו לראות אחדות נפלאה באומן. אלפי אנשים רוקדים ושרים – אם זה בהיכל הציון, אם באולמות האוכל ואם על גדות הנהר לאחר אמירת תשליך, את אותם מילים, אך לא בקול אחד. ומדוע? כי איך זה יצא קול אחד ממקהלה המורכבת מניב ספרדי שרשי, אמריקני טיפוסי והונגרי מקורי? הנה, רוקד אברך משי לבוש שיראין, פאות הארוכות מתנופפות לקצב הריקוד והוא משלב זרועותיו עם בחור צעיר ומגולח זקן שתחת כיפתו החדשה בולטת בלורית… מולם, ניצב חסיד ותיק, בעל בעמיו, שקוע בשירתו ומולם מפזז תימני מבוגר בגלימה לבנה, כשמפיו נשמעת אותה מנגינה בהברה תימנית מקורית.

מה מביא את כל המגוון העצום הזה לדור בכפיפה אחת? ענין אחד משותף לנו, לכולנו: להתבטל זה לזה, להיות אחד, להכלל בצדיק הדור הננמ"ח זי"ע.

בראש השנה, אין ספק, חשובה התפילה עד מאד. קדושת המחשבה, שמירת הדיבור, שמירת העיניים, הדביקות והשמחה, הכל חשוב ויקר. כל נקודה ונקודה של תשובה, של עבודה מאומצת ביום הדין הנורא. אבל ההיכללות וההתבטלות עולים על כולנה.

אדם כי יכנס לבנק, ולמראה כל הקהל – המגוון עד מאד – העומד שם, ישאל מה הקשר בין כל האנשים האלו? – כאל חסר דעה יתייחסו אליו. ברור לכל בר דעת, כי כל מי שרגליו דורכות כאן זקוק לסדר ענייניו הכספיים השונים. גם הנכנס לחנות מכולת ויתמה מה מביא לשם את כל השוהים שם, יענה כי כל בני האדם זקוקים למזון והוא המביא את בני האדם לחנות המכולת.

אף אתה, אל תתמה על אלפי המתקבצים בימי ראש השנה באומן. כי טעמו את יינו של רבינו הקדוש. את האור הגנוז בספריו. מרגע זה הם מאוחדים ומקושרים באלפי תלמידיו ההולכים בדרכו, השואפים להתעלות במעלות העבודה, ומתחזקים בדרגה בה הם נמצאים. במושגים כאלה, אין מקום להבדלי מוצא או עדה, קהילה או חצר. כפי שאנו אומרים בתפילת ראש השנה ועשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. זוהי האגודה האחת, המורכבת מחלקים רבים ושונים, אך מתאחדת לכדי אגודה אחת, בלב אחד, לעשות רצון הבורא ית'.

ויה"ר שבזכות האחדות, ההיכללות והביטול אחד עם השני – וכולנו יחד בצדיק הדורות, רבינו הקדוש ז"ל – נזכה לקיום הפסוק 'ובשלום תובלון', שנזכה ללכת יחד לקראת מלך המשיח שיתגלה במהרה בימינו, מתוך רחמים וחסדים מגולים, אמן כן יהי רצון.